יבואן ישראלי מזמין סחורה מספק בווייטנאם ומעביר 180 אלף דולר. הוא נותן את ההוראה לבנק ביום ראשון בבוקר, והכסף יורד מהחשבון עוד באותו יום. אצל הספק הוא לא מופיע. גם לא ביום שני. ביום שלישי אחר הצהריים נכנס הסכום, אבל בפועל הגיעו 179,720 דולר, בלי פירוט מסודר של הגורם שגזר את ההפרש. הספק לא משחרר את המכולה עד שהחשבונית מכוסה במלואה, וצריך להעביר עוד תשלום קטן שגם הוא ייקח כמה ימים.
שום דבר בסיפור הזה אינו תקלה. זה המסלול התקין. הדוח השנתי של מועצת היציבות הפיננסית מאוקטובר 2025, שמודד את ההתקדמות מול היעדים שקבעה קבוצת העשרים לתשלומים חוצי גבולות, מצא שפחות מ-45 אחוז מהתשלומים בין עסקים נזקפים לחשבון היעד בתוך יום עסקים אחד. העלות הממוצעת של תשלום קמעונאי חוצה גבולות נותרה יציבה סביב 2.1 אחוז, בלי שיפור משמעותי מאז שהמדידה החלה ב-2023. המועצה עצמה כתבה שלא סביר שהיעדים לסוף 2027 יושגו.
הפער בין המהירות הזאת לבין מה שקורה בכל תחום אחר של תקשורת דיגיטלית הוא שמייצר את השאלה. תשובה אחת עלתה בשנתיים האחרונות מכיוון לא צפוי: להעביר את הערך על שרשרת ציבורית במקום דרך שרשרת בנקים.
הבנק שלך לא מכיר את הבנק של הספק
אין פנקס עולמי אחד שבו נרשמות העברות בין מדינות. כשבנק ישראלי צריך לזכות ספק בווייטנאם, הוא זקוק לבנק שמחזיק אצלו יתרה במטבע היעד, מה שנקרא בנקאות מתכתבת: הסדר שבו בנק אחד מנהל חשבון אצל בנק אחר במדינה זרה, ומשתמש בו כדי לבצע תשלומים שם. אם אין ביניהם קשר ישיר, ההעברה מדלגת דרך אחד עד ארבעה מתווכים, וכל אחד מהם מזכה ומחייב בספרים שלו.
הבעיה אינה הרשת שמעבירה את ההודעות. בולטין של הבנק להסדרי סליקה בינלאומיים ממאי 2024 מצביע על שני צווארי בקבוק. הראשון הוא שהעדכון של המאזנים לאורך השרשרת דורש רצף הודעות מתואמות, מבנה שנולד מכך שהמערכת נבנתה כאוסף של קשרים דו-צדדיים. השני הוא הציות: כל בנק בשרשרת מריץ בנפרד את בדיקות הלקוח, הסנקציות ואיסור הלבנת ההון שלו, בתהליך טורי שכולו כפילויות. אף אחד לא סומך על הבדיקה של הקודם בתור.
- הבנק השולח מחייב את היבואן ומעביר הודעת תשלום.
- הבנק המתכתב בדולר מקבל את ההודעה, מריץ סינון ומזכה את הצד הבא בשרשרת. בשלב הזה נגזרת לעתים עמלת טיפול מתוך הסכום עצמו.
- בנק נוסף במדינת היעד ממיר לדונג וייטנאמי במרווח שנקבע אצלו, לא בשוק.
- הבנק של הספק מקבל את הזיכוי, מריץ בדיקות משלו ורק אז מזכה את החשבון.
- ההתאמה החשבונאית בין החשבונית לסכום שנכנס נעשית ידנית, ולוקחת לפעמים ימים נוספים.
השרשרת הזאת לא רק איטית, היא גם מתקצרת מהסיבה הלא נכונה. הנתונים שאסף הוועד לתשלומים ולתשתיות שוק בבנק להסדרי סליקה בינלאומיים מראים ירידה של כ-25 אחוז במספר הקשרים הפעילים של בנקאות מתכתבת בין 2011 ל-2020, מגמה שנמשכה גם בשנים שאחריה. הסיבה היא ניכוי סיכון: בנקים גדולים סוגרים קשרים שבהם עלות הציות גבוהה מההכנסה, ומדינות קטנות עם מסדרונות סחר דקים נשארות עם פחות ופחות דרכים להיכנס למערכת. במסדרונות האלה, ולא בין ניו יורק ללונדון, נמצא כל העניין.
מה המסלול השני באמת חוסך, ומתי הוא לא חוסך כלום?
אותו תשלום על מסילה של סטייבלקוין נראה אחרת. היבואן ממיר שקלים לדולר מטוקן דרך ספק מפוקח, שולח לארנק של הספק, והערך מגיע תוך דקות. אין שעת סגירה, אין יום עסקים, אין תור. עמלת הרשת עצמה נמדדת באגורות. עסק שמשלם עשרים תשלומים קטנים בחודש לספקים בכמה מדינות מרגיש את זה מיד, כי בהעברה בנקאית העמלה הקבועה של 25 עד 50 דולר לתשלום שולטת בעלות כשהסכומים נמוכים.
יש כאן גם יתרון פחות גלוי שנוגע להון חוזר. ספק תשלומים מסורתי חייב להחזיק מראש יתרות מזומן בחשבונות ברחבי העולם כדי שיהיה ממה לשלם. הכסף הזה יושב ולא עובד. הערכה שפרסמה OpenFX ברבעון הראשון של 2026 מעמידה את סך היתרות המוקדמות התקועות בעולם על סדר גודל של 10 טריליון דולר. זו הערכה של גורם מסחרי בתחום, לא מדידה, אבל הכיוון ברור: מסילה שנסלקת מיידית מייתרת חלק גדול מהצורך להחזיק כסף מת מראש.
| פרמטר | העברה בנקאית בינלאומית | העברה בסטייבלקוין |
|---|---|---|
| זמן עד זמינות הכסף | יום עסקים אחד עד חמישה, פחות מ-45 אחוז מגיעים תוך יום | דקות בודדות ברשת עצמה |
| שעות פעילות | ימי עסקים בשתי המדינות | רציף |
| עמלה קבועה לתשלום | 25 עד 50 דולר, בתוספת עמלות טיפול בדרך | מתחת לדולר ברשתות מהירות |
| המרת מטבע | מרווח של הבנק, לא תמיד מפורט מראש | מרווח של הספק בכניסה וביציאה |
| איפה מרוכזת העלות האמיתית | לאורך שרשרת המתווכים | בשתי נקודות הקצה |
הנקודה האחרונה בטבלה היא הכי חשובה, וגם זו שנוטים לדלג עליה. עמלת הרשת אינה העלות. העלות יושבת בכניסה וביציאה, כלומר במרווח שגובה מי שממיר שקל לדולר מטוקן, ובמרווח שגובה מי שממיר בצד השני לדונג, לפזו או ללירה. בשווקים שבהם הנזילות המקומית דקה המרווח הזה יכול לבלוע את כל החיסכון ועוד קצת. לכן כל השוואת עלות שאינה נעשית על מסדרון ספציפי ועל סכום ספציפי היא חסרת ערך.
הסקר של EY-Parthenon אומר את זה במספרים. מבין החברות שכבר משתמשות, 41 אחוז דיווחו על חיסכון של 10 אחוז ומעלה בעלות התשלום. משמע, הרוב לא דיווח על חיסכון בסדר הגודל הזה, וחמישה אחוזים דיווחו על חיסכון של פחות מחמישה אחוזים. בו זמנית, 75 אחוז מהחברות שעדיין לא השתמשו אמרו שהן צריכות לראות חיסכון של 10 אחוז לפחות כדי להצדיק את המעבר. הפער בין הציפייה לתוצאה הוא בדיוק המקום שבו פרויקטים נתקעים.
הבנקים כבר בפנים, החברות עוד מתלבטות
הסקר הזה, שנערך ביוני 2025 בקרב 350 משיבים, מהם 250 תאגידים ו-100 מוסדות פיננסיים, הוא עדיין מקור הנתונים המסודר ביותר על אימוץ ארגוני. הוא מצא ש-13 אחוז מכלל המשיבים השתמשו בסטייבלקוין. הפירוק חשוב יותר מהממוצע: 23 אחוז מהמוסדות הפיננסיים מול 8 אחוזים מהתאגידים הרגילים. פי שלושה כמעט.
הפער הזה הגיוני. מוסד פיננסי כבר מחזיק מחלקת ציות, צוות אוצר ומערכת ניהול סיכונים שיודעת לטפל בנכס חדש. תאגיד תעשייתי או מסחרי צריך שהיכולת הזאת תופיע בתוך מערכת תכנון המשאבים שלו, בלי שהחשב יפתח ארנק בצד. כשנשאלו על כך, כשבעים אחוז מהתאגידים אמרו שאינטגרציה ישירה למערכת הארגונית הייתה מגדילה את הנכונות שלהם, ו-56 אחוז ביקשו ממשק מוטמע בפלטפורמת האוצר הקיימת ולא כלי נפרד.
בקרב מי שכבר משתמש, השימוש הראשי הוא בדיוק הסיפור של היבואן: 62 אחוז משלמים לספקים בחו"ל, 53 אחוז מקבלים תשלומים מלקוחות בחו"ל, ו-44 אחוז מנהלים כך נזילות. המניעים המובילים אצל התאגידים הם הוזלת עלות התשלום ב-52 אחוז, מהירות ב-45 אחוז, וזמינות רציפה ב-34 אחוז.
הצד השני של הסקר הוא הכוונות, ושם צריך זהירות. 54 אחוז ממי שלא משתמש אמרו שהם צפויים להתחיל בתוך שישה עד שנים עשר חודשים. סקרי כוונות בתחום הזה מפריזים באופן שיטתי, והמועד שנקבע ביוני 2025 כבר חלף. עדיף להסתכל על מה שנמדד בפועל.
ושם התמונה טובה יותר מהסקרים. מחקר של Artemis שאסף נתונים ישירים מ-33 חברות תשלומים וכיסה 136 מיליארד דולר של סליקה בין ינואר 2023 לאוגוסט 2025 מצא שנפח התשלומים בין עסקים עלה מפחות ממאה מיליון דולר בחודש בתחילת 2023 ליותר משישה מיליארד דולר בחודש באמצע 2025. בקצב שנתי זה 76 מיליארד דולר, הקטגוריה הגדולה ביותר בפער ניכר מתשלומי עמיתים, כרטיסים ומשכורות. הערכה רחבה יותר של מקינזי מעמידה את סך התשלומים בין עסקים בסטייבלקוין ב-2025 על כ-226 מיליארד דולר.
מה שמפיל עסקאות זה לא המהירות
כששואלים חברות מה עוצר אותן, הבלוקצ'יין כמעט לא מופיע ברשימה. 73 אחוז ציינו אי ודאות רגולטורית, 38 אחוז חוסר בהירות בטיפול החשבונאי והמיסויי, 32 אחוז מורכבות תפעולית, 29 אחוז תמיכה בנקאית מוגבלת, ו-27 אחוז את העובדה שהצד השני בעסקה פשוט לא עובד ככה.
בדיקות הציות לא נעלמות במעבר למסילה החדשה, הן זזות. מי שמפעיל את נקודת הכניסה או היציאה חייב לזהות את הלקוח, לסנן מול רשימות סנקציות ולדווח כמו כל גוף פיננסי אחר. נוסף על כך חל כלל הנסיעה, הדרישה שפרטי השולח והמקבל ילוו את ההעברה עצמה מעל סכום מסוים, בדיוק כפי שנדרש בהעברה בנקאית. חברה שחשבה שהיא עוקפת בירוקרטיה מגלה שהיא רק החליפה ספק.
אבל הדבר שמפיל הכי הרבה עסקאות הוא היציאה למטבע מקומי בצד השני. אפשר להעביר דולר מטוקן לספק בתוך שתי דקות ועדיין לא לפתור לו כלום, כי הוא צריך לשלם משכורות במטבע שלו. אם הבנק המקומי שלו מסרב לקבל כסף שמקורו בספק קריפטו, אם הנזילות המקומית דקה, או אם המרווח בהמרה הוא שלושה אחוזים, כל היתרון נמחק. זו לא בעיה זמנית שתיפתר עם תוכנה טובה יותר. היא נגזרת ממדיניות הבנקאות בכל מדינה בנפרד, והיא משתנה ממדינה למדינה ולפעמים מבנק לבנק.
שלושה מספרים שכדאי לזכור לפני שמתלהבים
0.31 אחוז: חלקם של הסטייבלקוינים בזרימות התשלומים חוצות הגבולות ב-2025, לפי ניתוח של FXC Intelligence על נתוני Allium. בפילוח לפי סוג, המקטע העסקי הוא דווקא הנמוך ביותר, 0.19 אחוז.
כאחוז אחד: החלק מכלל התנועה על השרשרת ב-2025 שניתן לזהות כתשלום אמיתי בכלכלה, לפי עבודה של מקינזי ו-Artemis. כל השאר הוא סליקה פנימית, איזון בין בורסות, וסחר.
כ-300.8 מיליארד דולר: היקף הסטייבלקוינים במחזור היום, אחרי שיא של כ-321 מיליארד באפריל 2026. השוק התכווץ, לא גדל.
מסילה שקל מאוד לעקוב אחריה
הזווית הגיאופוליטית של הסיפור הזה נדונה הרבה, ובדרך כלל בלי המנגנון. המקרה של A7A5 מספק אותו במלואו. מדובר בטוקן צמוד רובל שהונפק בקירגיזסטן ונשען על בנק רוסי שנמצא תחת סנקציות, ונבנה במפורש כדי לאפשר תנועת ערך בין גורמים שהמסלול הדולרי חסום בפניהם. בשנת הפעילות הראשונה שלו, מינואר 2025, עברו דרכו יותר מ-102 מיליארד דולר בכ-251 אלף עסקאות, עם שיא ביולי 2025.
מאותו רגע התמונה התהפכה. במחצית השנייה של 2025 הוטלו עליו סנקציות אמריקאיות, בריטיות ואירופיות בזו אחר זו. ההנפקה של טוקנים חדשים נעצרה לחלוטין אחרי ה-23 ביולי 2025. הבורסה המרכזית שדרכה נסחר חסמה טעינה בכרטיסי אשראי באפריל 2026 וספגה פריצה שבועיים אחר כך. ביוני 2026 הנפח היומי עמד על 24.3 מיליון דולר, ירידה של 96 אחוז מהשיא, לפי ניתוח של חברת Elliptic.
המנגנון שראוי לשים לב אליו הוא זה: הטוקן עצמו לא הושבת ולא נחסם טכנית. מה שהרג אותו הוא שכל תנועה על שרשרת ציבורית נשארת גלויה ומתועדת לתמיד. חברות ניתוח שרשרת מיפו את הכתובות, בורסות זיהו חשיפה עקיפה גם דרך מספר קפיצות ביניים, וכל מי שרצה להישאר בתוך המערכת הפיננסית הרגילה ניתק מגע. נקודת האכיפה עברה מהבנק המתכתב אל נקודות המעבר בין הטוקן למטבע. מי שרוצה להשתמש במסילות האלה בהיקף רציני עדיין זקוק ליציאה למזומן, ושם יושבת הצנרת.
לעסק שפועל כשורה זה דווקא חדשות טובות. אותה שקיפות שהפילה את A7A5 היא מה שמאפשר לחברה מפוקחת להשתמש במסילה הזאת בכלל, ולהראות לבנק ולרואה החשבון שלה בדיוק מאיפה הגיע כל שקל.
הצמיחה אמיתית, הפרופורציה קטנה
עכשיו לחלק שנעדר מרוב הכתיבה השיווקית בתחום. FXC Intelligence ניתחה יחד עם Allium כ-2.1 מיליארד עסקאות בין 2024 ל-2026 על חמש רשתות, וסיננה החוצה סליקה פנימית, הנפקה ושריפה של אוצר, איזון בין בורסות והפקדות לארנקים מוסדיים. מה שנשאר: ב-2025 עברו בסטייבלקוין 135 מיליארד דולר מתוך 44.3 טריליון דולר של תשלומים חוצי גבולות. זה 0.31 אחוז. בפילוח לפי סוג, ההעברות בין פרטיים מובילות עם 0.95 אחוז, ואילו המקטע בין עסקים, זה שכל המאמץ המוסדי מכוון אליו, עומד על 0.19 אחוז בלבד.
מנגד, קצב הצמיחה אמיתי ולא שולי: הנפח בסטייבלקוין עלה ב-64 אחוז בשנה מול תשעה אחוזים במסלולים המסורתיים, והמקטע העסקי צמח ב-69 אחוז. אלה שני דברים נכונים בו זמנית. הבסיס קטן מאוד, והוא גדל מהר מאוד.
הצד שדורש זהירות מיוחדת הוא הנפח הכולל שמצוטט בכותרות. ב-2025 נעו על שרשראות ציבוריות כ-33 טריליון דולר בסטייבלקוין. אחרי ניקוי בשיטה שפיתחה Visa נשארו כ-10.8 טריליון. אחרי סינון חד יותר, מקינזי ו-Artemis מצאו שרק כאחוז אחד מהתנועה הזאת ניתן לזהות כתשלום בכלכלה אמיתית, סכום של סדר גודל של 390 מיליארד דולר. כשמישהו מצטט נפח שעוקף את ACH או את Visa, הוא בדרך כלל מצטט את המספר הגולמי.
ולבסוף המספר שסותר את הנרטיב הפשוט. היקף הסטייבלקוינים במחזור הגיע לשיא של כ-321 מיליארד דולר באפריל 2026, ועומד היום על כ-300.8 מיליארד. יוני 2026 רשם ירידה חודשית של 7.7 מיליארד דולר, החדה ביותר מאז קריסת טרה במאי 2022. באותו חודש עצמו נסלק נפח שיא של 1.79 טריליון דולר. פחות דולרים חונים, יותר מחזור לכל דולר. אפשר לקרוא את זה כסימן שההון הספקולטיבי שישב בצד עזב ומה שנשאר עובד, ואפשר לקרוא את זה כמעבר של בטוחות למקומות אחרים. הנתונים לבדם לא מכריעים בין השניים.
מי שרוצה להבין למה דווקא המקטע בין פרטיים מוביל בשיעורי החדירה, ומה מניע אותו בפועל, ימצא את זה בסקירה על מי באמת משתמש בסטייבלקוינים. ומי ששואל למה בנקים מנסים לבנות תשובה משלהם במקום לאמץ את הקיים, ימצא את הפירוט בכתבה על פיקדון מטוקן מול סטייבלקוין.
מה מכל זה נוגע ליצואן הישראלי?
בישראל השנה הזאת הייתה משמעותית מבחינה רגולטורית. ב-27 באפריל 2026 אישרה רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון לחברת ביטס אוף גולד להנפיק את BILS, טוקן צמוד לשקל ביחס של אחד לאחד, אחרי תוכנית ניסוי של כשנתיים. האישור ניתן בהיקף מוגבל ובמסגרת מפוקחת, עם דרישות של גיבוי מלא, החזקת הרזרבות בישראל, ניהול נזילות ומנגנון פדיון. ב-29 ביוני 2026 פרסמו משרד האוצר ורשות שוק ההון תזכיר חוק להסדרת התחום, שמציע לראשונה מסגרת רישוי ופיקוח ייעודית למנפיקים של טוקנים צמודי שקל ודולר, כולל כללי השקעה של הרזרבות ודרישות גילוי.
מה זה משנה בפועל ליצואן שמקבל תשלום מלקוח בחו"ל, או ליבואן שמשלם לספק? פחות ממה שנדמה, לפחות בשלב הזה. ההיצע השקלי המפוקח קטן, והחסמים שמנינו קודם תקפים כאן במלואם. יצואן ישראלי שמקבל דולר מטוקן צריך בנק שמוכן לקבל את התמורה השקלית עם תיעוד מלא של המקור, וצריך טיפול חשבונאי לחשיפה שנוצרת בין רגע קבלת הטוקן לרגע ההמרה. אלה בדיוק שני החסמים שהופיעו בסקר, תמיכה בנקאית מוגבלת ובהירות חשבונאית, והם לא ייחודיים לישראל.
בהיקפים קטנים אפשר לעקוף חלק מזה. עסק שמקבל תשלום בודד בסטייבלקוין ורוצה להמיר אותו יכול לעשות זאת דרך בורסה מרכזית כמו Bybit או דרך שירות המרה כמו Changelly, ולמשוך משם. זה עובד לתשלום פה ושם. זה לא עובד כתשתית סליקה קבועה לחברה עם ספר לקוחות, כי אז נדרשת התאמה חשבונאית מסודרת, הפרדת כספים ותיעוד שיעמוד בביקורת.
התמונה המפוכחת היא לא של החלפה אלא של מסילה שנייה. היא מנצחת בדיוק במקומות שבהם הראשונה גרועה: מסדרונות שאיבדו בנקים מתכתבים, תשלומים בסופי שבוע ובחגים שלא חופפים בין המדינות, וסדרות של תשלומים קטנים שבהם העמלה הקבועה שולטת בעלות. היא מפסידה במקומות שבהם מערכת הבנקאות ביעד עובדת סביר וההמרה למטבע מקומי יקרה. השאלה המעשית לכל עסק אינה אם המסילה החדשה טובה יותר בכלל, אלא אם היא טובה יותר במסדרון הספציפי שלו, בסכומים הספציפיים שלו, ומול הספק הספציפי שיושב בצד השני.
