ברשימה שפרסם הבנק המרכזי הרוסי ב-11 באוגוסט מופיעים שלושה שמות: ביטקוין, אתריום ו-USDT. זו הרשימה המלאה של הנכסים הדיגיטליים שאזרח רוסי יוכל לקנות במסחר מוסדר בבורסה מקומית. כל השאר נשאר בחוץ.
הנפקד הבולט הוא XRP. לא בגלל שהוא קטן או צעיר. שווי השוק שלו עומד היום על כ-63 מיליארד דולר, יש לו יותר מעשור של היסטוריית מחיר, ובבורסת מוסקבה עצמה מתפרסם מאז 13 במאי 2026 מדד מחיר ייעודי שנקרא MOEXXRP, שמחושב לפי משקלים קבועים מארבע זירות בינלאומיות. אותה בורסה מפרסמת מדדים מקבילים לביטקוין ולאתריום. במילים אחרות, המערכת הפיננסית הרוסית כבר מתמחרת את XRP באופן רשמי, אבל הרגולטור החליט שלא לאשר אותו למסחר ציבורי.
הפער הזה בין מה שנמדד לבין מה שמותר הוא לא תקלה. הוא מסביר די טוב מה בעצם קרה ברוסיה בשבועיים האחרונים, ולמה המילה "לגליזציה" לא ממש מתארת את זה.
חוק אחד, שלושה נכסים, מועד תחילה בספטמבר
הבסיס הוא חוק פדרלי מספר 282, שנחתם ב-4 באוגוסט 2026 ונקרא "על מטבעות דיגיטליים וזכויות דיגיטליות". החוק עושה שני דברים שלא היו קיימים ברוסיה קודם. ראשית, הוא מגדיר מטבע דיגיטלי כרכוש לכל דבר, עם הגנה משפטית בבתי משפט גם למי שלא דיווח על ההחזקה שלו בעבר. שנית, הוא בונה שרשרת מתווכים מורשים שדרכה בלבד מותר לתושבי רוסיה לפעול: בורסות רשומות, ברוקרים, מנהלי נאמנות וגופי שמירה דיגיטליים.
הגופים האחרונים הם החידוש התשתיתי האמיתי. גוף שמירה דיגיטלי הוא מפעיל מורשה שמחזיק את הנכסים בשביל הלקוח ומנהל את רישום הבעלות עליהם, בדיוק כפי שמסלקה מחזיקה ניירות ערך עבור המשקיע. סברבנק, VTB, טי-בנק ואלפא-בנק כבר בונים מערכות כאלה לקראת מועד התחילה. משמעות הדבר היא שהמודל הרוסי לא מתבסס על החזקה עצמאית של המשתמש, אלא על החזקה מתווכת דרך בנקים גדולים שנתונים לפיקוח.
עיקר החוק נכנס לתוקף ב-1 בספטמבר 2026. גופים שכבר פועלים בשוק קיבלו תקופת הסתגלות עד 1 ביולי 2027, ורק ממנה והלאה חובת השימוש במתווך רשום תהיה מוחלטת. את הרשימה עצמה קובע הבנק המרכזי בהנחיה נפרדת, וזו בדיוק הטיוטה שפורסמה ב-11 באוגוסט. תקופת ההערות עליה נמשכת עד 24 באוגוסט, וההנחיה תיכנס לתוקף עשרה ימים לאחר פרסומה הרשמי. נכון לבוקר הזה הנוסח לא שונה, אבל הוא עדיין נוסח פתוח.
לצד הרשימה קבע הרגולטור תקרת רכישה שנתית למי שאינו משקיע כשיר. משקיע כשיר הוא סיווג רשמי שהרשות מעניקה למי שעומד במבחני הון, הכנסה או ניסיון מקצועי, והוא נועד לסמן מי מסוגל לספוג הפסד גדול. ברוסיה של 2026 הרף הבסיסי הוא 24 מיליון רובל בנכסים, או 12 מיליון רובל למי שיש לו הסמכה מקצועית רלוונטית. במונחים ישראליים מדובר בכ-870 אלף שקלים ובכ-435 אלף שקלים בהתאמה.
התקרה למי שאינו משקיע כשיר: 300,000 רובל בשנה קלנדרית, לכל מתווך בנפרד.
לפי השער הרשמי של הבנק המרכזי הרוסי ל-12 באוגוסט, 82.37 רובל לדולר, מדובר בכ-3,640 דולר. בשער הדולר-שקל של 13 באוגוסט זה כ-10,900 שקלים בשנה. משקיע כשיר פטור מהתקרה לחלוטין ורשאי לקנות כל מטבע שנסחר בזירות מוסדרות או מחוץ להן.
סכום כזה הוא לא מגבלה טכנית. הוא הצהרה. מי שרוצה לבנות בשקט חשיפה משמעותית לביטקוין דרך המערכת המוסדרת הרוסית פשוט לא יכול, אלא אם הוא עומד ברף הכשירות. בנוסף, כל משקיע ללא יוצא מן הכלל חייב לעבור מבחן סיכונים לפני העסקה הראשונה, גם מי שמסווג ככשיר.
שווה לשים לב לניסוח המדויק בטיוטה. התקרה מחושבת לפי הסכום המצטבר שנרכש דרך ברוקר אחד במהלך שנה קלנדרית, ולא לפי סך רכישותיו של אדם בכל השוק. מבחינה מעשית, לקוח שפותח חשבונות אצל שלושה מתווכים מורשים מגיע לתקרה משולשת בלי לעבור על שום כלל. אפשר לראות בזה פרצה, ואפשר לראות בזה החלטה מודעת שמעבירה את נטל האכיפה מהרגולטור אל המתווך. בכל מקרה, זה מלמד שהמגבלה נועדה להאט ולסמן סיכון יותר מאשר לחסום באמת.
מה הופך נכס ל"בוגר" בעיני רגולטור?
החלק המעניין בטיוטה הוא לא הרשימה אלא המתודולוגיה. הבנק המרכזי לא כתב "נכסים מוכרים" או "מטבעות מובילים". הוא הגדיר שלושה מדדים כמותיים והסביר איך מחשבים כל אחד מהם.
הראשון הוא שווי שוק, שנמדד כממוצע של מכפלת מחיר הסגירה היומי בכמות המטבעות במחזור, על פני שנתיים אחורה. השני הוא נפח מסחר יומי ממוצע, שמחושב כממוצע הנפחים בכל ימי המסחר אצל מפעילי זירות זרות מוכרות, גם הוא לאורך שנתיים. השלישי הוא היסטוריית מחיר של חמש שנים לפחות בזירות מחוץ לרוסיה.
הבחירה במדד השלישי היא זו שאומרת הכי הרבה. רגולטור שדורש חמש שנות היסטוריה מצהיר שהוא לא מנסה להעריך את איכות הטכנולוגיה. הוא מנסה למדוד שרידות. נכס ששרד חמש שנים של מחזורי שוק ועדיין נסחר בנפח גבוה עבר מבחן שקשה לזייף. זו גישה שמרנית והגיונית, והיא גם מבטיחה שכל מה שחדש ומעניין לא ייכנס לרשימה לפני 2031.
הבעיה היא שהקריטריונים האלה לא מסבירים את התוצאה בפועל.
| נכס | שווי שוק, 13 באוגוסט 2026 | שנות מסחר | ברשימה |
|---|---|---|---|
| ביטקוין | 1.28 טריליון דולר | יותר מ-15 | כן |
| אתריום | 228 מיליארד דולר | יותר מ-10 | כן |
| USDT | 183 מיליארד דולר | יותר מ-10 | כן |
| XRP | 63 מיליארד דולר | יותר מ-10 | לא |
| סולנה | 44 מיליארד דולר | כ-6 | לא |
XRP עומד בכל שלושת המדדים. שווי השוק שלו גדול משל רוב הנכסים בשוק, נפח המסחר היומי שלו מהגבוהים בענף, וההיסטוריה שלו כפולה מהמינימום הנדרש. גם סולנה חוצה את רף השווי והנפח בקלות, והרשת שלה פועלת מאז מרץ 2020, כלומר מעט יותר מחמש השנים הנדרשות. ובכל זאת שניהן בחוץ.
ההסבר הסביר ביותר הוא שהקריטריונים הם תנאי סף ולא נוסחה. הם מגדירים מי בכלל רשאי להיבחן, והבחירה בפועל נשארת שיקול דעת. בדיווחים על ההחלטה עלתה ההשערה שההיסטוריה המשפטית של XRP מול רשות ניירות ערך האמריקאית והמחיקה שלו ממספר זירות בעקבותיה הפכו אותו למועמד בעייתי בעיני רגולטור שמחפש נכס בלי סימני שאלה. זו השערה של פרשנים ולא נימוק שהופיע במסמך. הבנק המרכזי לא פירסם נימוקים פרטניים לאף נכס, וזו כשלעצמה עובדה שראוי לשים לב אליה.
מותר להחזיק, אסור לשלם
כאן נמצא הלב של הסיפור, וכאן גם מתפרק הרושם שרוסיה "אישרה קריפטו". החוק החדש לא נוגע באיסור המרכזי. שימוש במטבעות דיגיטליים כאמצעי תשלום עבור מוצרים ושירותים בתוך רוסיה נשאר אסור. הרובל נשאר אמצעי התשלום החוקי היחיד, והחוק אף מרחיב את האיסור לפרסום ולקידום של תשלומים בקריפטו בתוך המדינה.
מה שכן מותר מוגדר ברשימת חריגים צרה:
- תשלומים במסגרת חוזי סחר חוץ בין תושבי רוסיה לגורמים שאינם תושבים.
- מכירה של מטבעות שנכרו על ידי הכורה עצמו לגורמים שאינם תושבים.
- עמלות ותשלומים שהמערכת הטכנית עצמה דורשת כדי לתפקד.
- עסקאות שמעורבים בהן ניירות ערך או נכסים פיננסיים דיגיטליים אחרים, במקרים שהוגדרו.
ההבחנה הזאת היא לא פרט טכני. היא הארכיטקטורה כולה. המדינה מתירה לאזרח להחזיק נכס ולסחור בו בסביבה מפוקחת, ואוסרת עליו להשתמש בו ככסף. קריפטו הופך לנייר ערך לכל דבר מעשי: משהו שקונים, מחזיקים ומוכרים, ולא משהו שמשלמים בו. בו בזמן, השימוש התשלומי היחיד שכן נפתח הוא זה שמשרת את המדינה במישרין, כלומר סליקת סחר חוץ.
מי שקורא את זה מתוך שוק פתוח יבחין בפער. בבורסה גלובלית כמו Binance נסחרות מאות נכסים ללא רשימה מאושרת מראש וללא תקרה שנתית לרוכש. משתמש רוסי לא יאבד את הגישה הזאת ביום אחד, אבל מיולי 2027 היא תהיה מחוץ למערכת המוסדרת, על כל מה שנלווה לכך מבחינת מיסוי, הגנה משפטית ויכולת להעביר כספים דרך בנק.
האכיפה, אגב, לא נשענת על רדיפה אחרי משתמשים בודדים. החוק מטיל על הבנקים חובה לסרב להעברות שיש חשד שהן מיועדות לגוף שמפעיל שירותי המרה בלי רישום. זו אותה שיטה שכבר נבדקה במקומות אחרים: לא לחסום את הנכס אלא לסתום את הצינור שמחבר אותו לכסף רגיל. היא יעילה כי היא מטילה את עלות הבדיקה על גופים שיש להם רישיון להפסיד.
למה "מותר או אסור" הוא ציר שגוי?
קל לקרוא את המהלך הרוסי כנקודה על סקאלה בין הגבלה מוחלטת לפתיחות מוחלטת. זו קריאה שמפספסת את מה שקורה בכל העולם.
בבריטניה, למשל, הרשות לשירותים פיננסיים אוסרת מאז 2021 על מכירת נגזרים על נכסי קריפטו למשקיעים קמעונאיים. נגזר הוא מכשיר שערכו נגזר ממחיר הנכס בלי להחזיק בו, למשל חוזה עתידי או חוזה הפרשים. באוקטובר 2025 הרשות הסירה את האיסור על מוצרי מדד מסוג cETN לקמעונאים, ובקיץ 2026 הציעה לאפשר לקרנות נאמנות מפוקחות להקצות עד עשרה אחוזים מנכסיהן למוצרים כאלה. האיסור על הנגזרים עצמם נשאר בעינו. כלומר בריטניה פתחה את הדלת למכשיר עוקב ונעלה אותה בפני מכשיר ממונף, ובאותה נשימה קבעה תקרת חשיפה לגוף מוסדי.
רוסיה עשתה משהו אחר לגמרי: לא הגבילה את סוג המכשיר אלא את זהות הנכס ואת גודל הכיס. באירופה המגבלה המרכזית היא בכלל אחרת, והיא סיווג ורישוי של נותני השירות ושל המנפיקים.
שלוש מדינות, שלושה צירים שונים. המסקנה המעשית היא שהשאלה "האם קריפטו מותר שם" כמעט חסרת משמעות. השאלה האמיתית היא מי מורשה לעשות מה, עם איזה נכס, דרך איזה גוף ובאיזה סכום. רגולציה היא מטריצה של הרשאות, לא מתג.
מדינה תחת סנקציות בונה תשתית לנכסים חוצי גבולות
אי אפשר לנתק את המהלך מההקשר שבו הוא נעשה. מאז 2024 מפעילה רוסיה משטר משפטי ניסיוני שמאפשר ליצואנים וליבואנים לסלוק תשלומי סחר חוץ במטבעות דיגיטליים, אחרי שערוצי הבנקאות המסורתיים נחסמו בפניה. החוק החדש לוקח את הניסוי הזה והופך אותו לתשתית קבועה: מפעילים ברישיון, פיקוח על העסקאות, ורשימה סגורה של מי שרשאי להשתתף.
הצד השני של המשוואה נראה בבירור בצעדים שננקטו נגד המערכת הזאת. חבילת הסנקציות העשרים של האיחוד האירופי, שנכנסה לתוקף ב-24 במאי 2026, אסרה על התקשרות עם כלל נותני שירותי הקריפטו שמקום מושבם ברוסיה, ולא רק עם גופים ספציפיים. היא גם אסרה במפורש על הרובל הדיגיטלי ועל טוקן הרובל RUBx, וכן על סוכני תשלום שמסלקים סחר רוסי בשיטת קיזוז הדדי. הסטייבלקוין A7A5, שצמוד לרובל, חצה לפי אליפטיק סכום מצטבר של יותר ממאה מיליארד דולר בעסקאות על-שרשרתיות בתוך פחות משנה מהשקתו, ונפח המסחר היומי בו ירד מכ-1.5 מיליארד דולר לכ-500 מיליון אחרי גל הסנקציות. הבורסה גרנטקס נתפסה על ידי הרשויות האמריקאיות במרץ 2025, והיורשת שלה גרינקס הפסיקה לפעול באפריל 2026.
המנגנון עצמו פשוט להבנה. סליקה בין מדינות דורשת בדרך כלל בנקאות מתכתבת, כלומר שרשרת בנקים שמחזיקים חשבונות זה אצל זה ומעבירים ביניהם ערך. כשהשרשרת הזאת נסגרת, נכס שנע ישירות בין שני ארנקים בלי מתווך פיננסי הופך לתחליף. הביקורת הבינלאומית טוענת שזה בדיוק מה שהמסגרת החדשה מסדירה ומרחיבה. הצד הרוסי מציג אותה כהסדרה של שוק שקיים ממילא. שני התיאורים מתארים את אותו מנגנון, ושניהם נכונים מבחינה עובדתית. הרחבנו על הדרך שבה נעשה שימוש בקריפטו לעקיפת סנקציות בסקירה נפרדת על אנשי עסקים ואוליגרכים רוסים.
יש כאן גם מתח פנימי שכדאי לשים לב אליו. שניים מהנכסים המאושרים, ביטקוין ואתריום, נסחרים בשקיפות מלאה על שרשראות ציבוריות שחברות ניתוח עוקבות אחריהן. השלישי, USDT, מונפק על ידי גוף פרטי שיכול להקפיא כתובות. מדינה שבונה תשתית סליקה עוקפת סנקציות בוחרת דווקא בשלושת הנכסים הכי מנוטרים בשוק. זה נראה כמו החלטה שנועדה בראש ובראשונה לשוק הפנימי ולמשקיע המקומי, ולא לזרוע התשלומים החוצה.
מה זה אומר על אימוץ?
מישראל זה נראה מרוחק, אבל השאלה המעניינת היא לא מה חושבים במוסקבה אלא מה מודל כזה עושה לאימוץ בפועל. שתי התשובות סבירות ושתיהן נשענות על היגיון אמיתי.
הטענה שרגולציה כזאת מגדילה אימוץ אומרת שהחסם המרכזי בפני משקיעים זהירים הוא היעדר ודאות משפטית. כשמדינה מגדירה מטבע דיגיטלי כרכוש, נותנת לו הגנה בבתי משפט ומאפשרת לבנק גדול להחזיק אותו עבור הלקוח, נכנס לשוק כסף שקודם נשאר בחוץ. תקרה של 10,900 שקלים בשנה היא לא מכשול עבור מי שבכלל לא הייתה לו דרך חוקית להיכנס.
הטענה ההפוכה אומרת שהמודל מקבע את הקיים. רשימה של שלושה נכסים עם דרישת היסטוריה של חמש שנים סוגרת את הדלת בפני כל מה שנבנה עכשיו. איסור על תשלומים מוציא מהמשוואה את השימוש שהוא לב העניין עבור חלק גדול מהמשתמשים. וכשהמערכת המוסדרת מציעה פחות ממה שהשוק הפתוח מציע, המשתמש המנוסה פשוט נשאר בשוק הפתוח, והרגולציה תופסת רק את מי שלא היה פעיל ממילא.
הראיות מהשנים האחרונות לא מכריעות בבירור לאף כיוון, אבל הן כן מלמדות דבר אחד: המדד לא יהיה כמה אנשים נרשמו, אלא כמה מהם ממשיכים לפעול דרך המערכת המוסדרת אחרי שהיא כבר לא חדשה. אם הרשימה תישאר בת שלושה נכסים גם ב-2028, זו תהיה התשובה. אם היא תתרחב, יתברר שמדובר היה בנקודת פתיחה זהירה ולא בתקרה.
בינתיים תקופת ההערות על הטיוטה נמשכת עד 24 באוגוסט. בשלב הזה הנוסח שפורסם הוא הנוסח שעל השולחן, ומועד התחילה של החוק עצמו נשאר 1 בספטמבר.
