בזמן שהשוק הרחב עסק בנתוני האינפלציה מארצות הברית ובביטקוין שנשאר יציב סביב 63,400 דולר, שתי רשתות קטנות בהרבה עברו את השבוע הקשה בתולדותיהן. ברייבנקוין (Ravencoin) נכנסו לשרשרת בלוקים שלא היו אמורים להתקבל בכלל. בהרמוני (Harmony) נוצרו כארבעה מיליארד טוקנים יש מאין, כרבע מכל ההיצע. שני הפרויקטים הגיעו, בהפרש של יומיים, לאותה נקודה: לשקול להחזיר את השעון אחורה ולמחוק ימים שלמים של היסטוריה שכבר אושרה.

מי שהפנים את המשפט "בלוקצ'יין הוא בלתי ניתן לשינוי" עשוי לחשוב שמדובר בטעות בדיווח. הרי זה בדיוק מה שאמור להיות בלתי אפשרי. אבל שתי הרשתות האלה לא עשו שום דבר חריג מבחינה טכנית. הן פשוט הגיעו לגודל שבו הדבר הזה עדיין אפשרי, וזה מלמד על אי-השינוּיוּת של בלוקצ'יין הרבה יותר ממה שמלמדת כל סיסמה.

מה בעצם קורה כשרשת "מוחקת" עסקאות?

רשת מבוזרת לא מחזיקה ספר חשבונות אחד. כל מחשב שמריץ את התוכנה מחזיק עותק משלו ומחליט לבד איזו גרסה של ההיסטוריה נכונה. הכלל שמונע כאוס הוא פשוט: הגרסה הנכונה היא זו שהושקעה בה הכי הרבה עבודת כרייה. אם מופיעה פתאום שרשרת מתחרה שנבנתה מנקודה מוקדמת יותר, ויש בה יותר עבודה מצטברת מזו שכולם עבדו עליה עד עכשיו, כל מחשב ברשת עובר אליה בשקט. הוא לא מצביע ולא מתייעץ. זה מה שהתוכנה שלו אומרת לו לעשות.

המעבר הזה נקרא ריאורגניזציה של שרשרת, ובקיצור ריאורג. הבלוקים מהשרשרת הישנה מושלכים, והעסקאות שהיו בתוכם פשוט מפסיקות להתקיים. לא "מבוטלות" ולא "מוחזרות". הן נעלמות מההיסטוריה כאילו מעולם לא נשלחו. המטבעות חוזרים למי ששלח אותם, ומי שקיבל אותם מגלה שהיתרה שלו ירדה.

ריאורגים קטנים קורים כל הזמן, בעומק של בלוק או שניים, וזו הסיבה שבורסות דורשות כמה אישורים לפני שהן זוקפות הפקדה לזכותך. מה שקרה השבוע הוא מסדר גודל אחר לגמרי: ריאורג מכוון, מתוכנן מראש, בעומק של ימים.

ומי מוציא אותו לפועל? בריכות כרייה. בריכה היא שירות שמאגד אלפי כורים קטנים לכוח חישוב אחד גדול ומחלק ביניהם את התגמול. בפועל, ההחלטה על איזו שרשרת לכרות מתקבלת אצל מפעיל הבריכה, לא אצל הכורים עצמם. ברשתות קטנות שתיים או שלוש בריכות מחזיקות יחד את רוב כוח החישוב, וזה בדיוק המצב שהתגלה ברייבנקוין.

רייבנקוין: השדה שאף אחד מעולם לא בדק

רייבנקוין היא רשת ותיקה יחסית, שהושקה בינואר 2018 על בסיס הקוד של ביטקוין ומיועדת להנפקה והעברה של נכסים על גבי השרשרת. אלגוריתם הכרייה שלה, KAWPOW, כולל בכותרת של כל בלוק שדה שמציין את גובה הבלוק, כלומר את מיקומו בשרשרת. השדה הזה היה אמור להיבדק מול המיקום האמיתי. לפי הערות הגרסה של התיקון, הוא מעולם לא נבדק.

המשמעות המעשית חמורה: אפשר היה לזייף כותרת בלוק ולעקוף כמעט לגמרי את דרישת העבודה, כלומר לייצר בלוקים בלי לשלם עליהם במחשוב. הבלוק הלא תקין הראשון שזוהה נכנס לשרשרת בגובה 4,487,776 ב-7 באוגוסט 2026 בשעה 15:44 לפי שעון UTC, כפי שפרסם הפרויקט בהודעת החירום שלו. עשרות בלוקים מזויפים נוספים הגיעו אחריו, והם גררו איתם קריסות של צמתים ושחיתות של מסדי נתונים אצל מפעילים שהתוכנה שלהם קיבלה אותם.

הבאג ישב שם שנים בלי שאיש הבחין בו. זה דפוס חוזר בקריפטו, ולא רק ברשתות קטנות: הפער בין הרגע שבו הפגם נוצר לרגע שבו מישהו מנצל אותו נמדד לפעמים בחמש שנים ויותר, כפי שראינו בכתבה על באג האקראיות שרוקן ארנקים קרים ביותר מ-110 מיליון דולר.

התיקון יצא ב-10 באוגוסט בגרסה 4.6.1.1-hf1, ואחריו גרסה 4.8.0. הוא עושה שני דברים: בודק סוף סוף את שדה הגובה מול המיקום האמיתי, ומקבע נקודת בדיקה קשיחה בגובה 4,487,775, הבלוק האחרון שלא הושפע. צומת שמריצה את הגרסה הזאת פשוט מסרבת לקבל כל שרשרת שעוברת דרך הבלוקים המזויפים, ובהפעלה הראשונה היא נדרשת לבנות מחדש את מצב החשבונות שלה מאפס. זה תהליך של שעות, כי הוא כולל מעבר על כ-4.49 מיליון בלוקים.

מי בעצם החליט מאיפה לבנות מחדש?

כאן מגיע החלק שקל לפספס בכותרות. את התיקון לא כתב הצוות של רייבנקוין. הוא פורסם במאגר הקוד של 2Miners, אחת משתי בריכות הכרייה הגדולות ברשת, בעמוד הגרסאות שלה בגיטהאב. הערות הגרסה מנסחות את הסיבה בלי עידון: פיתוח הליבה של רייבנקוין אינו פעיל.

2Miners ו-RavenMiner, ששולטות יחד ברוב כוח החישוב של הרשת, הודיעו שהן מתחילות לכרות שרשרת חלופית מבלוק 4,487,775 והלאה. הפרויקט עצמו ביקש מהן לבחור נקודת התחלה מאוחרת יותר, שתמחק פחות עסקאות תמימות. הבריכות סירבו. ההודעה הרשמית של רייבנקוין הבהירה בסופו של דבר שהיא נועדה לשקיפות בלבד, ושבחירת השרשרת נתונה לכורים ולמפעילי הצמתים.

המשפט הזה גדול מכפי שהוא נשמע. בלוקצ'יין נמכר כמערכת שבה אין גורם יחיד שיכול לשנות את הכללים. בפועל, ברשת הזאת, שני מפעילי בריכות החליטו לבד מאיזו נקודה בזמן ההיסטוריה תיכתב מחדש, ודחו את בקשת הצוות שכתב את התוכנה. אף אחד לא פרץ שום דבר ואף אחד לא חרג מסמכות, כי סמכות כזאת לא קיימת. יש רק כוח חישוב ורצון להשתמש בו.

בינתיים הבורסות הגיבו כפי שמגיבים כשקרקע זזה. אופביט הקוריאנית וביטבאבו ההולנדית השעו הפקדות ומשיכות של RVN, והפרויקט קרא לכל שאר הזירות לעשות כך עד שהרשת תתייצב. RavenMiner אף עצרה זמנית תשלומים לכורים והתחייבה לכסות את הפער שייווצר להם. המסחר עצמו נמשך: RVN ממשיך להיסחר מול דולר ומול וון ב-Binance ובזירות נוספות, כלומר אפשר לקנות ולמכור מספר במערכת של הבורסה בלי שום דרך להכניס או להוציא מטבע אמיתי מהרשת שמתחתיו.

המחיר ספג את זה בהתאם. RVN נפל לשפל של כל הזמנים, 0.002593 דולר ב-12 באוגוסט, ונסחר כיום סביב 0.0026 דולר לפי CoinGecko, בשווי שוק של כ-43 מיליון דולר. נכון לבוקר ה-15 באוגוסט אין לוח זמנים רשמי לרגע שבו השרשרת החלופית תעקוף את הקיימת, ואין הודעה על חידוש ההפקדות באופביט.

הרמוני: ארבעה מיליארד טוקנים שהמונה לא ספר

המקרה השני התחיל ב-11 באוגוסט בערב, כשחוקר בשם Juiceberg פרסם ש-4 מיליארד טוקנים חדשים של ONE נוצרו ללא הרשאה. שעות ספורות אחר כך הרמוני אישרה. מדובר בכ-26% מעל ההיצע שהיה קיים, שעמד על כ-15 מיליארד טוקנים.

הפגם היה בשכבת האימות בין השברים של הרשת. הרמוני מפצלת את עצמה למספר שרשראות מקבילות, ומעבר ערך בין שרשרת לשרשרת מבוסס על קבלה חתומה: השרשרת המקבלת בודקת שהחתימה המצרפית של המאמתים בצד השולח עומדת ברוב הנדרש. לפי הפרסומים, שתי חולשות אפשרו לעקוף את הבדיקה. רשומת החותמים הריקה בשילוב חתימה מצרפית ניטרלית מבחינה מתמטית עברה את מבחן הרוב, ובנוסף שדות ההוכחה לא נקשרו לכותרת הבלוק החתומה, כך שקבלה שכבר נפדתה יכלה להיראות חדשה ולהיפדות שוב. הרמוני שחררה ב-12 באוגוסט גרסת מאמת חדשה, v2026.1.1, שמשנה את חישוב הרוב וקושרת את סימון הפדיון לנתוני כותרת מאומתים, והשביתה את גשר Horizon שלה.

אבל הפרט המעניין באמת בסיפור הזה הוא לא איך נוצרו הטוקנים. הוא איך אף אחד לא ראה אותם. נקודת הקצה שמדווחת את ההיצע הכולל, אותה כתובת טכנית שבורסות, אתרי נתונים ומערכות ניטור שואבות ממנה את מספר הטוקנים הקיימים, לא שיקפה את ההנפקה בזמן אמת. במשך שעות, כל מי שהסתכל על ההיצע של הרמוני ראה מספר תקין. הגיוני, שגרתי, ושקרי.

זה הפער שאפשר לתוקף להעביר את הסחורה. ההערכות על היקף ההעברה לבורסות נעות בין כ-70% ל-97% מהטוקנים שנוצרו, פער שמשקף הערכות מזמנים שונים ומצריך זהירות, אבל הכיוון ברור: הרמוני פרסמה ארבע כתובות ארנק וביקשה מהבורסות להקפיא את הכספים, וההערכה היא שבידי התוקף נותרו כ-115 מיליון ONE בלבד, פחות משלושה אחוזים ממה שיצר. השאר כבר היה בכיסי הפקדה של בורסות או נמכר. בשווי של אותו רגע מדובר בכ-3.2 מיליון דולר.

גם מנגנון התיקון האפשרי כאן שונה מזה של רייבנקוין, וההבדל אינו טכני בלבד. ברשת שמבוססת על כרייה, שרשרת חלופית מנצחת מעצמה ברגע שנצבר בה יותר כוח חישוב, בלי שאיש יאשר זאת. הרמוני מבוססת על מאמתים שמפקידים ערבון, ואצלה בלוק שקיבל רוב נחשב סופי כמעט מיד. אין שם מרוץ שאפשר לנצח בו בכוח. החזרה אחורה פירושה שמפעילי המאמתים יסכימו יחד לעצור, לטעון מצב שמור מלפני האירוע ולהפעיל מחדש את הרשת ממנו. זו לא תופעת טבע של הפרוטוקול אלא פעולה מתואמת של קבוצת אנשים מזוהה, ולכן היא גם קלה יותר לביצוע וגם קשה יותר להצדקה.

ובמקביל פועל מנגנון תיקון שלישי, שאינו כתוב בשום פרוטוקול. רוב הטוקנים שנוצרו כבר יושבים בכתובות הפקדה של בורסות, ומשם הדרך היחידה החוצה עוברת דרך החלטה אנושית של הבורסה. כשהרמוני פרסמה ארבע כתובות וביקשה הקפאה, היא ביקשה מגורמים ריכוזיים לעשות את מה שהרשת עצמה לא הצליחה למנוע. אם חלק ניכר מהנזק ימוזער בסופו של דבר, סביר שזה יקרה שם ולא על השרשרת.

המשמעות המצטברת פשוטה ולא נעימה: לא רק ההגנה נכשלה, גם המדידה. רשת שאי אפשר לסמוך על ההיצע המדווח שלה בזמן אמת היא רשת שכל מי שמתמחר אותה מתמחר מספר שהוא לא באמת רואה. ONE ירד בהתאם לשפל של כל הזמנים, 0.0005735 דולר ב-12 באוגוסט, ונסחר כיום סביב 0.00074 דולר לפי CoinGecko, בשווי שוק של כ-11 מיליון דולר. הרמוני הודיעה שהיא בוחנת אפשרויות של החזרת השרשרת אחורה, ונכון לבוקר ה-15 באוגוסט לא פרסמה החלטה, לוח זמנים או ניתוח טכני מלא.

זו גם לא הפעם הראשונה שלה. ב-2022 נגנבו כמעט 100 מיליון דולר מגשר Horizon, וב-2023 באג הנפיק כ-146 מיליון טוקנים שלא היו אמורים להיווצר. גם לרייבנקוין יש עבר דומה: ב-2020 נוצרו בה 31 מיליון טוקנים ללא הרשאה בעקבות פגם אחר.

שתי תקלות, אותה צומת

	רייבנקוין	הרמוני
מה נשבר	שדה הגובה בכותרת הבלוק לא נבדק מול המיקום בשרשרת	אימות קבלות בין שברי הרשת עבר עם רשומת חותמים ריקה
מה נוצר	עשרות בלוקים בלי עבודת כרייה אמיתית	כ-4 מיליארד ONE, כרבע מההיצע
מתי התגלה	7 באוגוסט, פורסם ב-10 בו	11 באוגוסט בערב, אושר ב-12 בו
מי מכריע בפועל	שתי בריכות כרייה עם רוב כוח החישוב	הצוות והמאמתים, בתיאום עם בורסות
הפתרון שנשקל	ריאורג של שלושה עד ארבעה ימים	החזרת השרשרת אחורה, טרם הוכרעה
מחיר בשפל	0.002593 דולר ב-12.8	0.0005735 דולר ב-12.8

אין אפשרות שלישית

נניח שאתם מפעילי הרשת, ושתי האפשרויות מונחות לפניכם.

אם מתקנים, מוחקים גם עסקאות שלא קשורות לתקיפה. אדם ששילם, קיבל, סחר או העביר בימים האלה מאבד את מה שעשה. הוא לא היה צד לשום דבר. הוא פשוט השתמש ברשת בזמן הלא נכון. ובורסה שזקפה הפקדה לזכות לקוח ואפשרה לו למשוך נשארת עם חוסר אמיתי בקופה. בהודעת רייבנקוין אף נאמר במפורש לבורסות לא להניח שעסקאות שיימחקו יופיעו מחדש מעצמן.

אם לא מתקנים, חיים עם התוצאה. אצל הרמוני זה אומר היצע מנופח בכרבע לצמיתות, כלומר כל מחזיק ותיק דולל בשקט לטובת אדם אחד. אצל רייבנקוין זה אומר להשאיר בהיסטוריה בלוקים שלא שולמה עליהם עבודה, ולוותר על ההנחה שכל שורה בשרשרת נקנתה בחשמל.

ויש כאן שכבה נוספת שמיטשטשת בדיון. אצל הרמוני, הטוקנים שנוצרו לא נשארו אצל התוקף. הם נמכרו. מי שקנה אותם בשוק הפתוח בימים האלה הוא צד שלישי תמים לחלוטין, שרכש מטבע בזירה מוסדרת במחיר השוק. החזרת השרשרת אחורה לא פוגעת רק בתוקף אלא גם בו, ובבורסה שמכרה לו, ובכל מי שעבר דרך אותה נזילות. ככל שעובר יותר זמן, כך גדל מספר האנשים שההחלטה "הנכונה" תפגע בהם, וזו הסיבה שחלון ההזדמנויות לתיקון נסגר בשעות ולא בשבועות. תיקון שמגיע מאוחר מדי מפסיק להיות תיקון והופך לנזק חדש.

אין כאן דרך שלישית. כל בחירה מוחקת משהו: או עסקאות של אנשים אמיתיים, או את הטענה שהמספרים ברשת אמינים. וזה בדיוק מה שהופך את ההכרעה הזאת לפוליטית ולא טכנית. שום שורת קוד לא יכולה להגיד לך איזה נזק עדיף.

2016: כשאתריום ניסתה להכריע, וקיבלה שתי שרשראות

התקדים הגדול קרה ביוני 2016. חוזה חכם בשם The DAO, קרן השקעות מבוזרת שגייסה חלק ניכר מכל האתר הקיים באותה תקופה, נוצל דרך פגם שאפשר לתוקף למשוך כספים שוב ושוב לפני שהיתרה שלו התעדכנה. כשלושה מיליון ושש מאות אלף אתר, כשליש מהקרן, הועברו לכתובת שבשליטתו.

אתריום עמדה בדיוק באותה צומת שבה עומדות היום רייבנקוין והרמוני, בקנה מידה גדול יותר. נערכה הצבעה לא מחייבת שבה השתתפו מחזיקים של כ-5.5% מכלל האתר, ורוב גדול תמך בהתערבות. ב-20 ביולי 2016, בגובה בלוק 1,920,000, בוצע פיצול שהעביר את הכספים הגנובים לחוזה החזר.

ואז קרה הדבר שכל דיון על ריאורג חייב להתחיל ממנו: הרשת לא הכריעה. היא התפצלה. כעשירית מהקהילה סירבה לעבור, המשיכה להריץ את התוכנה הישנה, והשרשרת שלה קיימת עד היום בשם Ethereum Classic. בשרשרת ההיא התקיפה מעולם לא בוטלה והתוקף נשאר עם הכסף. הבורסות עשו את הדבר היחיד שאפשר: רשמו שני נכסים נפרדים.

הלקח אינו שהפיצול היה טעות. הלקח הוא שההחלטה לא באמת התקבלה. כשקבוצה גדולה מספיק מסרבת לקבל את הגרסה החדשה של ההיסטוריה, לא נוצרת אמת אחת אלא שתי אמיתות מתחרות, ולכל אחת מהן שוק משלה. ריאורג בהסכמה מלאה קיים רק כשאין מי שיתנגד.

אי-שינוי הוא לא תכונה של הקוד

וכאן מגיע הרעיון שכל האירועים האלה מצביעים עליו. בלוקצ'יין אינו בלתי ניתן לשינוי מפני שהמתמטיקה אוסרת. המתמטיקה מקשה, היא לא אוסרת. שרשרת נשארת על מקומה כשאף גורם, ואף קואליציה של גורמים, אינו מסוגל לכפות גרסה אחרת על כל השאר. זה תנאי חברתי, לא תנאי פיזיקלי.

הראיה הטובה ביותר לכך היא ביטקוין עצמה. ב-15 באוגוסט 2010, בגובה בלוק 74,638, ניצל מישהו באג של גלישת מספרים ויצר בעסקה אחת כ-184.4 מיליארד ביטקוין. תוך כחמש שעות פורסם לקוח מתוקן, הרשת עברה לשרשרת נקייה, ו-53 בלוקים נמחקו. אפשר לקרוא את התיעוד המלא בוויקי של ביטקוין. ביטקוין נמחקה אחורה, בלי דרמה ובלי הצבעה, כי אז היו לה כמה מאות משתמשים וכולם הסכימו תוך שעות.

נסו לדמיין את אותו תרחיש היום, כשביטקוין נסחרת סביב 63,400 דולר ומחזיקות אותה קרנות סל, חברות ציבוריות ומדינות. גם באג באותה חומרה לא היה מוביל לריאורג של יומיים. לא כי הקוד אוסר, אלא כי אי אפשר לתאם עשרות אלפי צמתים, עשרות בורסות ומיליוני מחזיקים סביב מחיקה של יום מסחר. חוסר היכולת לתאם הוא ההגנה.

מונרו ממחישה את אותו עיקרון בגובה ביניים. בספטמבר 2025 היא ספגה את הריאורג העמוק בהיסטוריה שלה, כשקבוצת כרייה שצברה רוב כוח חישוב פרסמה שרשרת ארוכה יותר. העומק: 18 בלוקים, 118 עסקאות, כ-36 דקות. אפילו במצב חמור שבו גורם אחד החזיק רוב, מה שנמחק היה חצי שעה, לא ארבעה ימים.

ההיפוך הזה חשוב במיוחד: ככל שרשת קטנה יותר, כך היא גמישה יותר, וזה בדיוק מה שהופך אותה לפחות אמינה כמקום לשמור בו ערך. הגמישות שמאפשרת להציל את הרשת מתקיפה היא אותה גמישות שמאפשרת למחוק את העסקה שלך. אי אפשר לקבל אחת בלי השנייה, כי שתיהן אותו דבר: מספיק מעט אנשים כדי לשנות את העבר.

מה זה אומר בפועל למי שמחזיק?

הנטייה המובנת היא לסכם את זה בכלל אצבע כמו "להתרחק מרשתות קטנות", וזה סיכום עצל. יש סיבות טובות להשתמש ברשת קטנה, ורוב המשתמשים ברייבנקוין ובהרמוני לא נפגעו בשום צורה. הנקודה מדויקת יותר וגם שימושית יותר.

המחיר של נכס ברשת קטנה מגלם, בין השאר, את ההסתברות שקבוצה קטנה תוכל להצביע מחדש על העבר שלכם. זה לא סיכון תיאורטי ולא סיכון קיצוני שמתממש פעם בעשור. השבוע הוא התממש פעמיים בשישה ימים, בשתי רשתות בלתי קשורות. ההבדל בין רשת שבה יש שני מפעילי בריכות שיכולים להחליט לבד לבין רשת שבה אף אחד לא יכול הוא הבדל מהותי בטיב הנכס, לא פרט טכני.

יש כאן גם מסקנה הפוכה, שנוטים לדלג עליה. אותה גמישות בדיוק היא הסיבה שרשת קטנה יכולה לשרוד תקלה שהייתה קטלנית לרשת גדולה. אילו נוצרו ארבעה מיליארד טוקנים ברשת שאי אפשר לתאם בה כלום, לא הייתה שום דרך לבטל אותם והם היו נשארים בהיצע לנצח. היכולת לזוז מהר היא נכס אמיתי בשעת חירום. היא פשוט משולמת מראש, בכל יום רגיל, בצורת ודאות נמוכה יותר לגבי מה שכבר נרשם.

מכאן נגזרות כמה מסקנות מעשיות. מספר האישורים שאתם מחכים לו לפני שאתם רואים בעסקה סופית צריך להיגזר מגודל הרשת, לא ממנהג. ברשת שבה שתי בריכות מחזיקות רוב, מאה אישורים אינם בטוחים יותר מעשרה, כי מה שמאיים עליהם אינו מזל אלא החלטה. שווי שוק נמוך אינו רק סיכון נזילות אלא גם סיכון ממשל: ככל שיש פחות אנשים שצריך לשכנע, כך קל יותר לשנות את הכללים. וההנחה ש"אני מחזיק בבורסה ולכן זה לא נוגע לי" נבדקה השבוע ונמצאה חלקית, כי אופביט וביטבאבו הקפיאו הפקדות ומשיכות בדיוק בימים שבהם המחיר זז הכי הרבה.

שתי הפרשות עדיין פתוחות. רייבנקוין ממתינה לרגע שבו השרשרת החלופית תעקוף את הקיימת, והרמוני טרם החליטה אם היא מוחקת את ההנפקה או חיה איתה. מה שכבר ברור הוא שבשתיהן ההכרעה לא תגיע ממסמך עיצוב ולא מהצבעה מסודרת. היא תגיע ממי שמחזיק את כוח החישוב, מהצוות שכותב את הגרסה, ומהבורסות שמחליטות איזו שרשרת קוראים לה בשם המקורי. אלה שלושה גורמים, וכולם אנשים.

המשפט "בלוקצ'יין הוא בלתי ניתן לשינוי" אינו שקר. הוא פשוט אינו תיאור של תכונה. הוא תיאור של מצב, והמצב הזה נכון בדיוק במידה שבה הרשת גדולה מספיק כדי שאיש לא יוכל לשנות אותה לבד.