בזמן שביטקוין שוברת שיאים, חברות ציבוריות מכל התחומים מתחילות להביט מעבר למטבע הקריפטוגרפי המוביל – ולפזול למטבעות נישתיים כמו $TRUMP, AVAX, TON ו־HYPE. המטרה: ליצור באזז, להכניס "נכסים חדשים" למאזן – ובעיקר, להקפיץ את מחיר המניה. חלקן מצליחות להדהים את השוק, אחרות פשוט מעתיקות את מודל "אסטרטג’י" של מייקל סיילור. אבל מתחת לפני השטח, לא כולם בטוחים שהמהלך הזה חכם, בר קיימא – או בכלל חוקי.
המהלך החדש של חברות ציבוריות
במשך שנים, כאשר דובר על השקעות של חברות ציבוריות במטבעות קריפטו, הכוונה הייתה כמעט תמיד לביטקוין. המטבע הדיגיטלי הוותיק זכה לאמינות יחסית בזכות היסטוריית המחירים, ההיקף הגלובלי שלו והמגבלה המובנית בכמותו – 21 מיליון מטבעות בלבד. עם זאת, בשנת 2024 התמונה החלה להשתנות: יותר ויותר חברות, ביניהן כאלו הנסחרות בבורסות מרכזיות, התחילו להרחיב את תיקי הקריפטו שלהן למטבעות אחרים, פחות מיינסטרימיים – ולעיתים גם פחות יציבים. המטרה המוצהרת: למשוך תשומת לב, לייצר עניין – ולהעלות את ערך המניה שלהן.
הטרנד הזה נולד על רקע הצלחתה של חברת Strategy של מייקל סיילור, שהפכה את הביטקוין למרכז האסטרטגיה הפיננסית שלה, וגרמה למנייתה להיסחר במחירים הגבוהים פי שניים מערך הביטקוין שהיא מחזיקה בפועל. חברות אחרות ראו, למדו – והחלו לחפש את ה"נכס החם" הבא שיכול לייצר אפקט דומה. אלא שבשוק שכבר מוצף בשחקנים שמחזיקים ביטקוין, הבחירה במטבעות נישתיים הפכה להזדמנות לבדל את עצמן מההמון.
המהלך הזה מתרחש גם על רקע אווירה רגולטורית חדשה בארה״ב, שתומכת בקריפטו תחת ממשלו של דונלד טראמפ. חקיקה ידידותית, עלייה חדה במחירי הביטקוין, וחיפוש אחרי תשואה אלטרנטיבית מצד משקיעים – כל אלה יצרו חלון הזדמנויות חדש עבור חברות להיכנס לעולם הקריפטו, אבל הפעם לא בדלת הראשית, אלא דרך מטבעות שוליים שעד לאחרונה כמעט ולא זכו לעניין מוסדי.
מה שהיה פעם מהלך אמיץ של חלוצים פיננסיים, הפך ב־2024 לאסטרטגיה כמעט שגרתית: להשתמש באג"ח, הנפקות או רכישות ממונפות כדי למלא את המאזן במטבעות דיגיטליים, ולקוות שהתשואה תגיע – אם לא מהמטבע עצמו, אז לפחות מהעלייה המיידית במחיר המניה. השאלה היא כמה זמן המשחק הזה יכול להימשך, ולמי הוא באמת משתלם.
המטבעות שזוכים לתשומת לב – ומדוע דוקא הם?
אם בעבר ביטקוין ואת'ריום היו כמעט שם נרדף לעולם הקריפטו, הרי שהשחקנים החדשים בזירה התאגידית מרחיבים את היריעה – ולעיתים באופן מפתיע. בין המטבעות שזוכים כיום לרכישות מצד חברות ציבוריות או רכבי השקעה ייעודיים (SPACs) אפשר למצוא שמות פחות מוכרים לציבור הרחב, אך כאלה שמציעים פוטנציאל להייפ, בידול או חיבור למותג קיים.
אחד המטבעות הבולטים בגל הזה הוא TON – המטבע הרשמי של הבלוקצ’יין של Telegram, שנוצר במקור על ידי פאבל דורוב. העובדה ש־Telegram נהנית ממעל מיליארד משתמשים פעילים בחודש, יוצרת תחושת פוטנציאל "בלתי ממומש" סביב TON, ומציבה אותו כבחירה אסטרטגית מבחינת חברות שמעוניינות לרכוב על ההבטחה של אינטגרציה עתידית עם אפליקציית המסרים. עסקה שכוללת השקעה ב־TON באמצעות רכישת חברה ציבורית בידי SPAC בהובלת Brittany Kaiser ו־RSV Capital מדגימה בדיוק את הגישה הזו.
מטבע נוסף שזוכה להתעניינות הוא AVAX, המטבע של רשת Avalanche. כאן מדובר בשילוב של תשתית טכנולוגית מהירה וידידותית לחוזים חכמים, עם אפשרות להצמדה לעולם הפיננסי המסורתי דרך רווחים מהימור (staking). הרעיון: חברה ציבורית רוכשת AVAX, שומרת אותו במאזן, ומתחילה להרוויח מתשואות – מהלך שיכול למשוך משקיעים שמחפשים חשיפה ישירה לתחום, מבלי לקנות מטבעות בעצמם.
הצד הפוליטי של הקריפטו בא לידי ביטוי דרך מטבע כמו $TRUMP – המטבע הרשמי (או לכל הפחות המזוהה) עם נשיא ארה״ב. Freight Technologies למשל הודיעה כי תגוון את האוצר הקריפטוגרפי שלה עם $TRUMP, מתוך רצון למשוך תשומת לב למדיניות סחר. השיקול כאן כמעט כולו תדמיתי – שימוש במטבע שמושך כותרות, מחובר לדמות פוליטית מוכרת, ומייצר עניין רגעי במניה.
גם מטבעות כמו HYPE, הקשור לרשת Hyperliquid, ו־Litecoin, המטבע הוותיק שנוסד בידי צ’ארלי לי, נכנסו לרשימה. MEI Pharma, למשל, הודיעה על רכישת Litecoin – בצעד שהפך אותה ל"חברה הציבורית הראשונה שמחזיקה בליטקוין". התוצאה? המניה זינקה כמעט 80% בתוך ימים. מנגד, חברת Sonnet BioTherapeutics חתמה על עסקה לרכישת HYPE, וראתה את מנייתה מזנקת – אך גם נופלת במהירות לאחר מכן.
לבסוף, ישנה גם BNB – המטבע של בורסת Binance. קרן YZi Labs, הקשורה למייסד Binance צ'אנגפנג ג’או, תומכת בהקמת גוף אוצר (treasury) ציבורי שירכוש כמויות גדולות של BNB – מהלך שמערב אינטרסים עסקיים עם מניפולציה שוק פוטנציאלית, ויוצר מתח רגולטורי סביב הנושא.
המכנה המשותף בין כל המטבעות הללו הוא לא יציבות, לא בהכרח חדשנות טכנולוגית – אלא היכולת לעורר עניין מיידי, לספר סיפור שיווקי סביב הנכס, ולעורר דחף ספקולטיבי במניה של החברה שרוכשת אותם. זו לא רק אסטרטגיית השקעה – זו אסטרטגיה של תשומת לב.
עסקאות גדולות, הבטחות גדולות יותר
מאחורי הגל החדש של רכישת מטבעות נישתיים לא עומדים רק רעיונות שיווקיים או ניסיונות לרענן את תדמית החברה – אלא גם סכומי כסף עצומים. בחודשים האחרונים נרשמה סדרה של עסקאות פומביות ומורכבות, שבמסגרתן חברות ציבוריות או רכבי SPAC מגייסים הון, מנפיקים חוב או מבצעים מיזוגים במטרה מוצהרת: לרכוש כמויות משמעותיות של מטבעות קריפטו נישתיים, ולשלב אותם כחלק מהמאזן או מהאחזקות האסטרטגיות של החברה.
כך למשל, חברת Freight Technologies, העוסקת בניהול לוגיסטיקה, גייסה לאחרונה 20 מיליון דולר באמצעות חוב ניתן להמרה – סכום לא מבוטל עבור חברה בגודלה – והצהירה כי הוא יופנה לרכישת המטבע $TRUMP, המזוהה עם הנשיא דונלד טראמפ. המהלך, כך לפי מנכ"ל החברה חאבייר סלגאס, נועד "לגוון את נכסי הקריפטו שלנו ולמשוך תשומת לב למדיניות הסחר". זוהי דוגמה בולטת לאופן שבו השיקול ההשקתי משולב במטרה תדמיתית-פוליטית.
עסקה מעניינת לא פחות נרשמה כאשר חברת MEI Pharma, העוסקת בתחום הסרטן, הודיעה כי תקבל השקעה של 100 מיליון דולר מצ'ארלי לי – מייסד Litecoin – כדי לרכוש את המטבע ולהפוך ל"חברה הציבורית הראשונה שמחזיקה בלייטקוין". ההודעה לבדה הספיקה כדי להקפיץ את מניית החברה בעשרות אחוזים תוך זמן קצר. כאן כבר לא מדובר בהשקעה שמטרתה תזרים מזומנים עתידי או יישום מוצרי – אלא ביצירת "נכס תשומת לב" שנועד להמריץ את מחיר המניה.
ואם מדובר על עסקאות בקנה מידה גדול באמת, קשה להתעלם מהמיזם שמובילה Brittany Kaiser – לשעבר קצינה בכירה בקיימברידג' אנליטיקה – שמנסה לגייס 200 מיליון דולר באמצעות רכישת Toncoin (TON) דרך כלי ציבורי קנדי, במטרה לנצל את הקשר הישיר בין המטבע לפלטפורמת Telegram. העסקה מתבצעת יחד עם RSV Capital, ומתיימרת להפוך את TON לנכס אסטרטגי במאזן של גוף ציבורי לכל דבר.
גם בעולם הקרנות, יוזמות פרטיות לא נשארות מאחור. YZi Labs – קרן ההשקעות של מייסד Binance צ'אנגפנג ג’או – תומכת ביוזמה להקים חברת אוצר ציבורית (treasury company) שתרכוש כמויות גדולות של BNB, המטבע של Binance. מעבר לערך הנכסים עצמם, נראה כי יש כאן גם מהלך של עיגון כוח שוק – החזקת המטבע בידי גוף ציבורי עשויה לייצר יציבות מלאכותית או תמריץ למשקיעים להצטרף.
עסקאות אלו מציירות תמונה חדשה: קריפטו כבר איננו תחום של סטארטאפים או גיקים טכנולוגיים בלבד, אלא זירה שבה סכומים של מאות מיליוני דולרים עוברים מיד ליד במסגרת אסטרטגיות שממזגות בין שוק ההון, טכנולוגיה, תקשורת – ולעיתים גם פוליטיקה. השאלה שנותרת פתוחה היא האם ההבטחות שמגולמות באותן עסקאות יוכיחו את עצמן לאורך זמן, או שמא מדובר בבועת תשומת לב נוספת שעתידה להתפוצץ.
אסטרטגיית מייקל סיילור כמודל לחיקוי
קשה לדבר על הקשר בין קריפטו לחברות ציבוריות מבלי להזכיר את מייקל סיילור ו־MicroStrategy, החברה שהוא מוביל. מה שהתחיל כמהלך פיננסי לא שגרתי – רכישת כמויות עצומות של ביטקוין על חשבון המזומן בקופה – הפך תוך זמן קצר לאסטרטגיה מובהקת שכל כולה מבוססת על החזקה במטבע הדיגיטלי. עבור סיילור, ביטקוין אינו רק השקעה, אלא כלי מרכזי ביצירת ערך לבעלי המניות – וכך גם התנהלה החברה בשנים האחרונות: הנפקות, חוב, הנזלה – והכול לצורך רכישת ביטקוין נוסף.
התוצאה לא איחרה לבוא. שווי מניית MicroStrategy הפך לבלתי תלוי בפעילות העסקית של החברה, ולעיתים אף עלה על ערך הביטקוין שהיא מחזיקה בפועל. שוק ההון – לפחות לתקופה – העריך לא רק את הנכסים עצמם, אלא את החזון, הסיכון והספקולציה שמסביב. המניה קיבלה פרמיה על ההימור, והחברה הפכה לסוג של קרן סל על ביטקוין, רק עם יותר תנופה.
מודל זה הפך בעיני רבים למפת דרכים: אם MicroStrategy הצליחה להפוך למניה מדוברת ומבוקשת רק בזכות מהלך קריפטוגרפי אגרסיבי, מדוע שחברות אחרות לא ינסו לעשות את אותו הדבר – רק עם טוויסט? במקום ביטקוין, אפשר לבחור במטבע נישתי יותר, עם סיכוי לתשואה גבוהה יותר או תדמית מיוחדת. ובמקום השקעה ישירה מהקופה, אפשר לגייס חוב או לבצע הנפקת SPAC שמייעדת את כולה לרכישת קריפטו.
האפקט שנוצר כמעט זהה: עצם ההודעה על כניסה לעולם הקריפטו – ובמיוחד למטבע פחות צפוי – יוצרת באזז בשוק, מושכת תשומת לב מצד משקיעים קמעונאיים וספקולנטים, ולעיתים אף מביאה לעלייה חדה במחיר המניה, בלי קשר ממשי לשינוי בפעילות העסקית.
הבעיה היא, כמובן, שהצלחת המהלך של סיילור הייתה תלויה בכמה מרכיבים שלא בהכרח קיימים אצל שאר החברות: ביטקוין עצמו נהנה מאמון גובר, אופי דיפלציוני ואימוץ מוסדי מתרחב. לא כל מטבע נישתי זוכה לאותה תמיכה. ובוודאי שלא כל חברה יכולה לממן רכישות כאלה לאורך זמן בלי להיתקל במגבלות מאזניות, חוב או ביקורת רגולטורית.
למרות זאת, ההילה סביב "אפקט סיילור" עדיין חזקה – במיוחד בקרב חברות קטנות או כאלו הנאבקות למשוך עניין בשוק. עבורן, זו לא רק אסטרטגיה פיננסית, אלא אמצעי הישרדות: לייצר חדשות, למשוך משקיעים, ולהקפיץ את המחיר – גם אם רק זמנית. השאלה היא כמה מהן יצליחו להחזיק מעמד, וכמה יתבררו כנפילה ספקולטיבית נוספת בדרך לתיקון.
ביקורת גוברת על הסיכון והספקולציה
לצד הגידול במספר החברות הציבוריות שממהרות להוסיף מטבעות קריפטו אקזוטיים למאזן, עולה גם גל של ביקורת – מצד אנליסטים, רגולטורים ומשקיעים זהירים – על אופייה הספקולטיבי של המגמה. בעיני רבים, רכישת מטבעות נישתיים כמו $TRUMP, HYPE או TON אינה בגדר אסטרטגיה פיננסית סדורה, אלא ניסיון נואש למשוך תשומת לב, לייצר באזז רגעי – ולעיתים אף להסיט את הפוקוס מהביצועים העסקיים האמיתיים של החברה.
"המהלכים האלה לא יצילו את החברות לאורך זמן," הזהיר אריק בנואה, חוקר טכנולוגיה ודאטה בבנק ההשקעות Natixis CIB. לדבריו, חברות שנאבקות עסקית ומנסות לחפות על כך באמצעות רכישת נכסים דיגיטליים לא יוכלו להסתמך על כך לאורך זמן. "בסוף היום, השווי שלהן יהיה שווה בדיוק למה שיש להן על המאזן – ולא אגורה יותר," הוסיף.
גם ג'ף קנדריק, ראש תחום המחקר על נכסים דיגיטליים בבנק Standard Chartered, הביע ספק. הוא תיאר את הרכישות האלה כ"ניצוץ רגעי", וחשש מהתוצאה האפשרית במקרה של ירידת ערך חדה בשוק הקריפטו. לדבריו, "אם המחירים יקרסו – מי שייפגעו יהיו מחזיקי המניות או מחזיקי האג"ח. זה לא משחק בלי מחיר."
מעבר לסיכון הכלכלי, עולות גם שאלות עקרוניות יותר: האם שימוש בהון ציבורי (של משקיעים) לצורך רכישת מטבעות קריפטו ספקולטיביים עומד באמות המידה של ניהול אחראי? האם מדובר באסטרטגיה לגיטימית – או יותר קרוב להימור ממונף שמועבר מהשוק הקריפטוגרפי לשוק ההון?
הבעיה מחמירה כאשר מסתכלים על המבנה של חלק מהעסקאות. לעיתים קרובות מדובר בחברות שמגייסות חוב או מנפיקות מניות חדשות, לא כדי להשקיע בתשתית, מו"פ או עובדים – אלא כדי לרכוש מטבעות דיגיטליים, שלא ברור מה יעשה בהם. אם המטבע עולה – כולם מרוצים. אבל אם לא? בעלי האג"ח נשארים עם נכס נזיל למחצה, והציבור מחזיק במניה שמבוססת על חלום.
גם סוגיית הרגולציה מרחפת באוויר. במקרים מסוימים, נראה כי החברות מנצלות את העובדה שאין עדיין מסגרת רגולטורית ברורה לגבי החזקת מטבעות דיגיטליים במאזן, או השימוש בהם כהצהרה עסקית. רגולטורים עשויים בעתיד להתערב, לשים גבולות או לדרוש גילוי נרחב יותר – מה שיכול לשנות את כללי המשחק.
בעולם שבו תשומת לב מתורגמת לעיתים קרובות לערך שוק, קשה להאשים את החברות שנכנסות למהלך הזה. אבל ככל שעולה מספר השחקנים שמעתיקים את המודל, כך גוברת הסבירות שלפחות חלק מהם יגלו שהספקולציה איננה אסטרטגיה – אלא סימפטום. והמשקיעים? הם יצטרכו להחליט אם הם רוכשים מניה של חברה – או הימור ממותג על מטבע שעשוי להיעלם מחר בבוקר.
מגמה חולפת או מהלך שמייצר ערך אמיתי?
רכישת מטבעות קריפטוגרפיים על ידי חברות ציבוריות – ובפרט כאלה שאינן פועלות בתחום הפיננסים או הטכנולוגיה – היא מהלך שמעורר תגובות קוטביות במיוחד. מצד אחד, התומכים טוענים שמדובר באבולוציה מתבקשת של מבנה המאזן התאגידי: אם בעבר חברות החזיקו מזומן, נדל"ן או זהב כאמצעי לשמירה על ערך ונזילות, הרי שהיום, בעולם שבו נכסים דיגיטליים הפכו לסחירים, גלובליים ולעיתים גם מבוקשים יותר, אין מניעה לכלול גם אותם בתמהיל הנכסים.
מן הצד השני, יש הסבורים כי מדובר בטרנד חולף שמבוסס על באזז תקשורתי, ספקולציה והעתקת מודלים מבלי להבין את ההקשר המלא. מבחינתם, זו לא אסטרטגיה אלא גימיק – כזה שיכול אולי להעלות את מחיר המניה בטווח הקצר, אך לא מוסיף ערך עסקי אמיתי. הם מזהירים מפני "מיקרוסטרטגיזציה" של חברות שאינן יודעות לנהל סיכון קריפטוגרפי, אינן קשורות לתחום – ושעלולות להיסחף לתוך שוק תנודתי בלי כלים מתאימים.
בשורה התחתונה, קשה לקבוע חד־משמעית אם מדובר כאן בטרנד חולף או בשינוי עמוק. ייתכן שהתשובה תלויה בזהות החברות: חברות עם בסיס פיננסי יציב, שמבצעות את המהלך כחלק מתכנון אסטרטגי ולא כתרגיל שיווקי, עשויות להפיק ערך מהמהלך בטווח הארוך. לעומת זאת, חברות קטנות או מתוסכלות ממחירי מניה נמוכים עלולות להיגרר אחרי הגל – ולהתרסק איתו כשהוא ייחלש.
בכל מקרה, כניסת מטבעות נישתיים לשוק ההון הציבורי מסמנת מגמה חדשה: טשטוש הגבולות בין קריפטו לפיננסים מסורתיים, והעברת הכלים של שוק המטבעות הדיגיטליים – כולל ההייפ, הסיכון והתגמול – לזירה שבה נמצאים גם הפנסיות, הקרנות, והחסכונות של הציבור.
זו מגמה שדורשת מעקב, זהירות – ובעיקר מידה בריאה של ספקנות. כי בין אם מדובר באסטרטגיה גאונית או באופנה שתחלוף, ההשפעה שלה מורגשת כבר עכשיו – והיא עוד לא אמרה את המילה האחרונה.
