לאחר שנים שבהן נשמעה בעיקר בכנסים של חובבי קריפטו ובמסמכים טכניים של בלוקצ’יין, המילה "טוקניזציה" חוזרת אל מרכז הבמה. מוסדות פיננסיים מהגדולים בעולם, חברות השקעה ותאגידים טכנולוגיים מתחילים להשקיע זמן, כסף ותשומת לב בפיתוח של מערכות שמבוססות על המרה של נכסים מסורתיים – כמו נדל"ן, מניות או אפילו פיקדונות בנקאיים – לטוקנים דיגיטליים הנסחרים על גבי בלוקצ’יין.
החזרה המחודשת הזו נובעת ממספר גורמים: רגולציה חדשה בארה"ב שמעודדת יצירת תשתיות לטוקניזציה, עניין גובר מצד גופים כמו JPMorgan, Citi ו-BlackRock, וההתקדמות הטכנולוגית שמאפשרת להוציא את הרעיון מהמעבדה אל השוק. מנגד, גם השימוש ההולך וגובר במטבעות יציבים (סטייבלקוינס) כמו USDT או USDC מוכיח שטוקניזציה כבר כאן – והיא לא רק רעיון תאורטי. ועדיין, כמו בכל גל חדש בשוק הקריפטו, גם כאן נשמעות אזהרות. מבקרי המודל טוענים שמדובר באשליה רגולטורית מסוכנת או בפתרון שמחפש בעיה. אחרים מזהירים מפני ריכוזיות יתר וסיכונים מערכתיים.
אז מה באמת עומד מאחורי הבאזז המחודש? האם מדובר בפריצת דרך טכנולוגית שתשנה את עולם ההשקעות והבנקאות – או בבלון נוסף שמתדלק את חלום הקריפטו? הכתבה הזו תנסה להסביר, לעדכן ולתת תמונה מלאה של תופעת הטוקניזציה ב-2025.
מה זו טוקניזציה?
המונח "טוקניזציה" נשמע לעיתים קרובות בדיונים על בלוקצ’יין ועתיד הפיננסים, אך משמעותו האמיתית עדיין לא ברורה לרבים. במובנו הפשוט ביותר, טוקניזציה היא תהליך שבו נכס מהעולם הפיזי או מהמערכת הפיננסית המסורתית מקבל ייצוג דיגיטלי על גבי בלוקצ’יין. אותו ייצוג – המכונה טוקן – אינו רק אייקון גרפי או קוד סידורי; מדובר בפריט דיגיטלי שמייצג זכות בעלות או חלק מזכות כזו, ושניתן להעביר אותו, למכור אותו או לשעבד אותו כמו כל נכס אחר. מדובר במהפכה תפיסתית: לא עוד מסמכי בעלות מנייר או רשומות במערכות מחשב סגורות של מוסדות פיננסיים, אלא מערכת מבוזרת שבה ניתן לאמת בעלות והעברת ערך באופן גלובלי, מהיר ושקוף.
הנכסים שאותם ניתן לטוקניזציה מגוונים מאוד. בין אם מדובר במניות של חברות ציבוריות, נכסי נדל"ן, אגרות חוב, קרנות השקעה, תמלוגים, פיקדונות בנקאיים ואפילו יצירות אמנות – כמעט כל פריט בעל ערך כלכלי ניתן להפוך לטוקן. הרעיון הוא שכל טוקן כזה מהווה שיקוף מדויק של הנכס שהוא מייצג, כך שהסחר בו או אחזקתו מקבילים מבחינה משפטית וכלכלית לאחזקת הנכס המקורי. לעיתים מדובר בטוקן שמייצג את הנכס כולו, ולעיתים בטוקנים שמחלקים את הבעלות לחלקים קטנים יותר – מה שמאפשר נזילות והשתתפות של משקיעים קטנים בשווקים שבעבר היו סגורים בפניהם.
הטוקניזציה שואפת ליצור מציאות חדשה שבה אין צורך בתיווך של מוסדות בנקאיים, ברישום מסורבל או בזמני המתנה של ימים להעברת בעלות. במקום זאת, העסקאות מתבצעות באופן כמעט מיידי, ללא גבולות גאוגרפיים, ובשקיפות יחסית גבוהה. בכך, טוענים תומכי המודל, טוקניזציה עשויה להיות אחד הכלים החזקים ביותר להפיכת המערכת הפיננסית לנגישה, יעילה ושוויונית יותר – אך כפי שנראה בהמשך, הדרך לשם עדיין ארוכה ולא פשוטה.
איך זה עובד בפועל?
כדי להבין איך טוקניזציה פועלת ברמה המעשית, צריך להכיר את אחד ממרכיבי הליבה של הטכנולוגיה שעליה היא מתבססת – הבלוקצ'יין. מדובר ברשומת מידע דיגיטלית מבוזרת, שבה כל שינוי מתועד באופן שקוף, בלתי ניתן לשינוי רטרואקטיבי, ונגיש לכל גורם שמחובר לרשת. בתוך המבנה הזה נוצרים ה"טוקנים" – רכיבי מידע שמייצגים בעלות או זכות מסוימת בנכס מוחשי או פיננסי. התהליך כולו נעשה באמצעות "חוזים חכמים" – קוד תוכנה שמאפשר ביצוע פעולות לפי כללים מוגדרים מראש, ללא צורך במתווך אנושי.
כאשר נכס עובר טוקניזציה, גוף מוסמך – בין אם זה בנק, חברה ציבורית או פלטפורמה ייעודית – יוצר טוקן דיגיטלי שמייצג את אותו נכס. למשל, אם מדובר בדירה, ניתן להנפיק טוקן אחד שמייצג את הבעלות המלאה עליה, או 100 טוקנים שכל אחד מהם מייצג 1% מהנכס. המידע על מהות הטוקן, הקשר שלו לנכס, והבעלות עליו נרשמים בבלוקצ'יין, כך שניתן לעקוב אחר כל העברה שלו – מהבעלים הראשון ועד לעסקה האחרונה שבוצעה.
הטוקנים הללו מאוחסנים בארנק דיגיטלי – אפליקציה או תוכנה שבה מחזיק המשתמש את הנכסים הדיגיטליים שלו. הסחר בטוקנים מתבצע על פלטפורמות בלוקצ'יין שונות, בהתאם לרשת שעליה מונפק הטוקן: את'ריום, סולנה, או רשתות פרטיות שמנוהלות על ידי גופים מוסדיים. לכל רשת יתרונות וחסרונות, וזו אחת הסיבות לכך שהשוק עדיין מפוצל – מה שמקשה על יצירת סחר חוצה-פלטפורמות.
נקודה חשובה שיש להבין היא שטוקן בפני עצמו אינו הנכס – הוא מייצג אותו. המשמעות המשפטית והמעשית של אותו ייצוג תלויה בגוף שהנפיק את הטוקן ובמסגרת הרגולטורית שבתוכה הוא פועל. למשל, טוקן שמנפיק בנק מוסדר לפי חוק אמריקאי, צפוי לזכות לאמון גבוה יותר מטוקן שנוצר על ידי סטארטאפ אנונימי.
בסופו של דבר, המטרה היא להפוך את הבעלות על נכסים – שלרוב מתבצעת כיום באמצעות מערכות בנקאיות או רישומים ממשלתיים – לתהליך דיגיטלי, פשוט, נייד ונגיש יותר. אך כדי שזה יעבוד בקנה מידה רחב, יש צורך באמינות, רגולציה, תקן אחיד בין מערכות – ובעיקר אמון מצד השחקנים הגדולים בשוק.
טוקניזציה בעולם הקריפטו – יציבות מול תנודתיות
אחת הדוגמאות המעשיות והנפוצות ביותר לטוקניזציה שפועלת כיום בקנה מידה רחב היא סטייבלקוינס (Stablecoins) – מטבעות קריפטוגרפיים הצמודים לערכו של נכס ממשי, בדרך כלל הדולר האמריקאי. בניגוד למטבעות קריפטו כמו ביטקוין או את’ריום שמחיריהם נעים בתנודתיות חדה ולעיתים בלתי צפויה, סטייבלקוינס נועדו לשמר יציבות, דבר שהופך אותם לאמצעי שימושי מאוד בסחר, העברות כספים ושמירה על ערך.
המנגנון פשוט למדי: עבור כל טוקן של סטייבלקוין שמונפק, החברה שעומדת מאחוריו שומרת רזרבה בגובה זהה – למשל דולר אחד אמיתי עבור כל טוקן USDC או USDT. כך נוצרת מערכת שבה המטבע הדיגיטלי אמור לשמר ערך קבוע, בעודו מתקיים על גבי רשת בלוקצ'יין וניתן להעברה, אחסון וסחר בכל רגע נתון. במובן זה, מדובר בצורה ברורה של טוקניזציה: לקיחת נכס פיננסי מסורתי – מטבע פיאט – ויצירת טוקן דיגיטלי שמייצג אותו על גבי תשתית מבוזרת.
אחד היתרונות הבולטים של סטייבלקוינס הוא ביכולת שלהם לבצע העברות כספים בין מדינות בצורה זולה, מהירה ובלתי תלויה במערכת הבנקאית. עבור עובדים במדינות מתפתחות, מהגרים שמעבירים כסף הביתה, או עסקים שפועלים בשווקים בינלאומיים, מדובר באלטרנטיבה אפקטיבית שמדלגת על חסמים מוכרים כמו עמלות מופרזות, זמני המתנה ארוכים וביורוקרטיה מסובכת. יש הרואים בכך פריצת דרך אמיתית עבור מיליוני אנשים שאין להם גישה נוחה לבנק – “unbanked” – אך כן מחזיקים טלפון חכם ויכולים לנהל ארנק דיגיטלי.
מן העבר השני של המטבע, תרתי משמע, מבקרים רבים טוענים שהיכולת של סטייבלקוינס לעקוף את הבנקים עלולה להפוך אותם לכלי בידי גורמים עברייניים. מאחר שאינם כפופים לאותם מנגנוני פיקוח, דיווח וזיהוי כמו המערכת הפיננסית המסורתית, סטייבלקוינס מאפשרים תנועה של כספים "מתחת לרדאר", באופן שפוגע במאבק בהלבנת הון ומימון טרור. רשויות רבות בעולם כבר החלו להחמיר את הביקורת על גופי ההנפקה, והוויכוח נמשך: האם מדובר בפריצת דרך כלכלית שדורשת רגולציה חכמה – או בבעיה מערכתית שנוצרת בשל היעדר רגולציה?
כך או כך, הצלחתם של סטייבלקוינס מוכיחה שטוקניזציה אינה רק רעיון עתידני, אלא כבר מתרחשת כאן ועכשיו – והופכת במהירות לחלק אינטגרלי מהתשתית הכלכלית הגלובלית, עם כל היתרונות, הסיכונים והשאלות שכרוכות בכך.
למה עכשיו? – גל חקיקה ועניין מוסדי
ההתעוררות המחודשת סביב טוקניזציה איננה מקרית, והיא אינה נובעת רק מהתלהבות טכנולוגית או חזון של יזמי בלוקצ'יין. בשנה האחרונה חלו מספר שינויים משמעותיים במישור הפוליטי, הרגולטורי והעסקי – בעיקר בארצות הברית – אשר יוצרים סביבה נוחה בהרבה להתפתחות מואצת של תחום הטוקניזציה. במילים פשוטות, לא מדובר עוד ביוזמות שוליים של סטארטאפים, אלא בהתכנסות של ממשל, מוסדות פיננסיים גדולים וחברות ענק סביב ההבנה שטוקניזציה יכולה – ואולי אף צריכה – להפוך לחלק מהמערכת הפיננסית הממוסדת.
בראש ובראשונה, ארה"ב קידמה לאחרונה מספר חוקים חדשים שמטרתם להסדיר את תחום הקריפטו ולהעניק לו לגיטימציה משפטית רחבה יותר. שניים מהם ראויים לציון מיוחד: חוק ה־Clarity Act, שמטרתו להבהיר את מעמדם של נכסים דיגיטליים כמו סטייבלקוינס ונכסים טוקניזיים אחרים, וחוק חדש שמסדיר את תחום המטבעות היציבים – צעד שנתפס כמכפיל כוח משמעותי לטוקניזציה. תחת חוקים אלה, גובשה מסגרת ברורה שמעניקה ביטחון משפטי הן למנפיקים והן למשתמשים, ומפחיתה את הסיכון הרגולטורי – אחד הגורמים המרכזיים שמעכבים את אימוץ הטכנולוגיה עד כה.
גם מהזירה הפוליטית מגיעות בשורות שמסייעות להאיץ את התהליך. ממשל טראמפ הנוכחי נוקט בגישה מקלה כלפי תעשיית הקריפטו והבלוקצ'יין, ומעודד רשות ניירות ערך ורגולטורים נוספים לפעול בשיתוף פעולה עם שחקני שוק במקום נגדם. ההקלה ברגולציה מביאה עמה זרימת הון מואצת לתחום, וכן פתיחות גדולה יותר מצד שחקנים מוסדיים לבחון, להשקיע ולפתח פלטפורמות שמבוססות על טוקניזציה.
ואכן, רשימת השחקנים שמעורבים כיום בתחום מרשימה במיוחד. ענקית ההשקעות BlackRock הצהירה על כוונתה להפוך למנהלת הקריפטו הגדולה בעולם עד שנת 2030, עם דגש על נכסים טוקניזיים. בנקים כמו JPMorgan, Bank of America ו־Citi כבר החלו לבחון הנפקות טוקניזיות משלהם – חלקם אף שוקלים ליצור מטבעות יציבים פרטיים. חברת Coinbase, בורסת הקריפטו הגדולה בארה"ב, הגישה לאחרונה בקשה ל־SEC להציע ללקוחותיה מסחר במניות טוקניזיות – מהלך שיכול לשנות את הדרך שבה הציבור רוכש ומשקיע במניות של חברות ציבוריות.
ההתעניינות הזו מצד גופים מוסדיים אינה מקרית: הם מבינים שמדובר בטכנולוגיה שיכולה לשפר את היעילות התפעולית, להפחית עלויות תיווך, ולפתוח בפני לקוחותיהם אפיקי השקעה חדשים. כאשר השחקנים הגדולים נכנסים למשחק, וכאשר הרגולציה הופכת לידידותית יותר – השוק מתחיל להמריא. והשאלה שמתחילה לרחף מעל הכל היא כבר לא "האם", אלא "מתי וכיצד".
ההבטחה הגדולה של טוקניזציה
מאחורי ההתלהבות מטוקניזציה לא עומדת רק הטכנולוגיה עצמה, אלא גם הפוטנציאל הכלכלי-חברתי הגלום בה. תומכיה טוענים שהיא עשויה לחולל מהפכה עמוקה באחד מהתחומים השמרניים ביותר – שוקי ההון והנכסים. טוקניזציה מבטיחה להפוך את שוקי ההשקעות לנגישים יותר, יעילים יותר, ושקופים בהרבה מכפי שהם כיום. במובן הזה, לא מדובר רק ב"חידוש טכנולוגי", אלא באידיאולוגיה של פתיחות ופירוק חסמים.
אחת ההבטחות המרכזיות של טוקניזציה היא האפשרות להפוך נכסים שבעבר נחשבו ל"לא נזילים" – כמו נדל"ן, יצירות אמנות, או מניות פרטיות – לנכסים סחירים הניתנים לחלוקה. אם בעבר רכישת דירה להשקעה דרשה הון של מאות אלפי שקלים, הרי שבעולם טוקניזי, ניתן לפצל את הבעלות לדוגמה ל־10,000 טוקנים שכל אחד מהם מייצג שבריר אחוז מהנכס. כך יכול משקיע קטן להיחשף לשוק הנדל"ן המקומי או הבינלאומי בהשקעה של כמה מאות שקלים בלבד, באמצעות לחיצת כפתור. זהו שינוי דרמטי מבחינת הנגישות לשווקים שבעבר היו שמורים לעשירון העליון בלבד.
יתרון נוסף הוא האפשרות לייעל את תהליך הסחר. בעולם הפיננסי המסורתי, רכישת מניה, אגרת חוב או חלק מנכס נדל"ן כרוכה בשרשרת של מתווכים, בדיקות, רישומים ותהליכים שלוקחים זמן וכסף. בטוקניזציה, התהליך יכול להתרחש כמעט בזמן אמת, בעלות אפסית כמעט, ובאופן שמבוסס על קוד בלתי ניתן לשינוי. החוזים החכמים יודעים לבצע עסקאות לפי תנאים מוגדרים מראש – בלי צורך באישור מצד שלישי, וללא עמלות תיווך מיותרות.
שקיפות היא מילה מפתח נוספת. בעוד שעסקאות במערכת הבנקאית נרשמות לרוב במערכות סגורות ונגישות רק למוסדות המעורבים, בבלוקצ’יין כל העסקאות גלויות לציבור ונשמרות לעד. אמנם הזהות של המשתמשים אינה תמיד ידועה, אך עצם קיומה של היסטוריית העברות גלויה יוצרת אמון, מקטינה את הסיכון להונאות, ומאפשרת פיקוח ציבורי שעד כה היה כמעט בלתי אפשרי.
במובנים רבים, טוקניזציה מציעה לשנות את כללי המשחק: להפוך את הבעלות על נכסים לפחות מרוכזת, את שוקי ההון לפחות אקסקלוסיביים, ואת הפעילות הכלכלית לפחות בירוקרטית. אבל כפי שנראה בפרקים הבאים – בין ההבטחה לבין המימוש עדיין מפריד פער לא מבוטל.
למה זה עדיין לא מתרומם?
למרות ההבטחות הגדולות, ההתעניינות המוסדית והקידום הרגולטורי, שוק הטוקניזציה עדיין רחוק מלממש את הפוטנציאל שייחסים לו. פרויקטים רבים נמצאים בשלבי הרצה או ניסוי, אך בפועל – מעט מאוד מהם הצליחו להבשיל לשימוש רחב היקף. הסיבה לכך נעוצה לא באידיאולוגיה או בכוונות, אלא במכשולים פרקטיים – טכנולוגיים, מבניים ורגולטוריים – שמעכבים את החדירה האמיתית של התחום אל לב המערכת הפיננסית העולמית.
המכשול הראשון הוא טכנולוגי במהותו: ריבוי רשתות, סטנדרטים שונים וחוסר תאימות בין הפלטפורמות השונות שבהן נעשית הטוקניזציה. בנקים, למשל, מפתחים רשתות בלוקצ'יין פרטיות ונפרדות זו מזו – כאלה שמבוססות על מערכת סגורה ולאו דווקא על בלוקצ’יין ציבורי כמו את’ריום או סולנה. התוצאה היא שפעולה פשוטה כמו סחר בין טוקן שמנפיק בנק אחד לבין טוקן של בנק אחר נעשית מורכבת מאוד, אם לא בלתי אפשרית. בלי פרוטוקולים אחידים ויכולת אינטראופרבילית (cross-chain compatibility), קשה להקים שוק אחד גלובלי – וככל שהשוק מפוצל יותר, כך קשה יותר להשיג את האפקטים הכלכליים של הטוקניזציה.
בעיה נוספת היא היעדר שוק משני נזיל. בשוק ההון המסורתי, קיומו של שוק משני – כלומר האפשרות למכור נכסים במהירות ובמחיר הוגן – הוא תנאי קריטי לתפקודו של שוק אפקטיבי. בטוקניזציה, גם כאשר טוקן כבר הונפק ומייצג נכס כלשהו, עדיין אין מספיק פלטפורמות מסחר, נפחי מסחר, או ביקוש כדי לאפשר מכירה מיידית במחיר שוק. הנכסים נתקעים בידי המשקיעים, ולא פעם הופכים לפחות נזילים ממה שהיו לפני הטוקניזציה – מצב שמערער את עצם הרציונל לקיומם.
לבסוף, אי-הוודאות הרגולטורית היא אולי המכשול העיקש והמשמעותי ביותר. במקומות רבים בעולם עדיין אין מסגרת משפטית ברורה שמתייחסת לטוקניזציה באופן רשמי. לעיתים היא נופלת בין התחומים: לא בדיוק נייר ערך, לא בדיוק מטבע, לא ממש נכס דיגיטלי. כתוצאה מכך, מוסדות רבים מהססים להיכנס לתחום באופן פעיל – מחשש לעבירה על חוקי ניירות ערך, דיני בנקאות או כללי דיווח. גם כאשר קיימת רגולציה, היא לא תמיד מותאמת לעולם הבלוקצ’יין – ולעיתים מנסה "להלביש" עקרונות של העולם הישן על מערכת שמתפקדת לפי כללים חדשים לגמרי.
לסיכום, על אף שהטכנולוגיה קיימת והפוטנציאל ברור, הדרך להטמעה רחבה של טוקניזציה עודנה חסומה. ההתמודדות עם הפערים האלה – בין חזון למציאות, בין בנק לבנק, ובין חוק ליישום – היא שתקבע אם טוקניזציה תהפוך למהפכה של ממש או תישאר עוד רעיון מבריק שלא הצליח לפרוץ את מחסום השוק.
סיכונים ואתגרים
כמו כל טכנולוגיה פיננסית, גם טוקניזציה אינה חפה מסיכונים – ובמקרים מסוימים, דווקא הפוטנציאל שלה עלול להפוך לחולשה מבנית. ככל שהתחום מתרחב וצובר עניין ציבורי ומוסדי, כך גם עולות שאלות קשות בנוגע לרגולציה, לאמינות המנפיקים ולשקיפות הפעילות. החששות אינם תיאורטיים בלבד, והם מובילים חלק מהרגולטורים והכלכלנים הבכירים בעולם להשמיע אזהרות ברורות.
הסיכון הראשון והברור ביותר נוגע לרגולציה. מאחר שטוקניזציה פועלת לעיתים באזורים אפורים של החוק – בעיקר כאשר מדובר בנכסים המונפקים מחוץ למערכת הבנקאית או בשווקים שאינם מפוקחים במלואם – היא עלולה להוות קרקע פורייה לפעילות בעייתית, החל מהונאות וכלה בפגיעה ביציבות הפיננסית. יו"ר הבנק המרכזי האירופי, קריסטין לגארד, הזהירה שסטייבלקוינס – אחת מצורות הטוקניזציה הנפוצות – עשויים לאיים על מדיניות מוניטרית ועל יכולתן של מדינות לשלוט בהיצע הכסף שלהן. גם רשות ניירות ערך האמריקאית (SEC) נוקטת קו נוקשה יחסית, ובכיריה הבהירו שלא ניתן לעקוף את חוקי ניירות הערך הקיימים באמצעות עטיפה טכנולוגית.
בעיה נוספת היא סיכון נגד–צד (counterparty risk) – במיוחד בפרויקטים שאינם מפוקחים או מנוהלים על ידי גופים שאינם בעלי תשתית פיננסית מסודרת. כאשר אדם רוכש טוקן שמייצג מניה, דירה או פיקדון, הוא למעשה סומך על כך שהגורם שהנפיק את הטוקן מחזיק באמת בנכס המקורי – ומתחייב לשמור על הזיקה בין הטוקן לנכס. אך מה קורה אם המנפיק פושט רגל? מה אם הוא לא שמר את הרזרבות שהבטיח? במקרה כזה, בעלי הטוקנים עלולים להישאר עם רכיב דיגיטלי חסר ערך לחלוטין. ככל שאין פיקוח מוסדי ואכיפה ברורה, כך החשש גובר.
ואם לא די בכך, הרי שגם בתוך עולם הקריפטו עצמו מתחילים להתגלות מוקדי ריכוזיות מדאיגים. אחת הדוגמאות הבולטות היא חברת Tether, שמנפיקה את אחד המטבעות היציבים הגדולים בעולם (USDT) ושולטת כיום על חלק ניכר מהשוק. החברה טוענת כי היא מחזיקה רזרבות של מעל 160 מיליארד דולר, אך מעולם לא עברה ביקורת פיננסית מלאה ועצמאית – מה שמעורר שאלות קשות על שקיפות, ניהול סיכונים והאמינות של ההתחייבויות שהיא מציגה לציבור. כאשר שוק שלם נשען על שחקן יחיד שאינו מפוקח כראוי, הסיכון למעידה מערכתית הופך ממשי.
טוקניזציה אמנם נושאת בשורה, אך היא אינה מתקיימת בחלל סטרילי. ככל שהתחום יתקרב למיינסטרים, כך גם הדרישה לאמון, לפיקוח ולעמידה בתקנים ברורים תגבר. ללא מענה מספק לסיכונים – מהרגולציה ועד ניהול סיכונים מוסדיים – הפוטנציאל הגדול עלול להתמוסס, והטכנולוגיה תתקשה להתבסס כשכבת התשתית הפיננסית של העתיד.
טוקניזציה – באזז חולף או מהפכת עומק?
כמו רעיונות רבים שנולדו מתוך עולם הבלוקצ'יין, גם טוקניזציה עומדת על התפר שבין חזון מהפכני למציאות מורכבת. מצד אחד – ההבטחות ברורות: נזילות גבוהה יותר, שקיפות, פתיחת שווקים לציבור רחב ויעילות תפעולית שיכולה לחסוך מיליארדים. מצד שני – הקשיים לא פחות מוחשיים: רגולציה לוקה בחסר, שווקים רדומים, וסיכונים שטרם נמצא להם מענה מספק. לכן, השאלה המרכזית שנשאלת כעת היא האם טוקניזציה היא עוד באזז חולף, כמו גלים קודמים של התלהבות קריפטוגרפית – או שמא מדובר בבסיס טכנולוגי שעתיד לשנות את הדרך שבה נכסים כלכליים עוברים מיד ליד?
העתיד הקרוב צפוי להיות תקופת מעבר. מצד אחד, רגולציה כמו חוק ה־Clarity Act וחוקים בתחום הסטייבלקוינס מתחילים ליצור קרקע יציבה יותר לפעולה. ככל שהחקיקה תתבסס, ויותר גופים מוסדיים ירגישו בנוח לפעול במסגרת חוקית ברורה, כך ייתכן שנראה עלייה הדרגתית בכמות הנכסים המונפקים בטוקניזציה. מצד שני, גם הטכנולוגיה עצמה צריכה להמשיך להתפתח – במיוחד בכל הקשור לאינטראופרביליות בין רשתות, לאבטחה, ולחוויית משתמש שתוכל להתמודד עם הציפיות של שוק ההון המסורתי.
עבור משקיעים קטנים, טוקניזציה היא מצד אחד פתח מרגש להזדמנויות חדשות. האפשרות להיחשף להשקעות שבעבר היו נחלתם של עשירים בלבד – נדל"ן, קרנות פרטיות, תמלוגים – היא רעיון מהפכני. אבל בצידה של כל הזדמנות, יש גם אחריות: להבין שהתחום עדיין נמצא בשלבי התהוות, שהוא חשוף לסיכונים משפטיים, טכנולוגיים ואף מוסריים, ושהבטחות של "בעלות בטוקן" אינן בהכרח שקולות לבעלות משפטית מלאה בנכס.
בסופו של דבר, ההצלחה או הכישלון של טוקניזציה לא ייקבעו רק על פי קוד או שרשרת בלוקים, אלא על פי האמון שהמערכת כולה תוכל לעורר – בציבור, במוסדות ובמחוקקים. אם הרגולציה תדע ללוות את החדשנות מבלי לחנוק אותה, ואם הגופים המובילים בתחום ישכילו לבנות תשתיות אמינות, ייתכן בהחלט שטוקניזציה לא תהיה רק עוד טרנד טכנולוגי – אלא שכבת היסוד של הדור הבא של המערכת הפיננסית.
