האם שיקולים סביבתיים באמת נכנסים לחישוב של משקיעי קריפטו? מחקר חדש שפורסם ב־Technological Forecasting and Social Change בדק בדיוק שאלה זו – מהו הקשר בין אידיאולוגיה ירוקה לבין בחירה להשקיע (או להימנע מהשקעה) במטבעות מבוזרים דוגמת ביטקוין, אתריום ואחרים.

משבר התדמית של ביטקוין: אנרגיה מול רווח

כבר שנים שביטקוין סובל מתדמית בעייתית בכל הקשור להשפעה הסביבתית שלו. לב ליבו של המטבע – מנגנון ה־Proof of Work (PoW) – דורש כמות עצומה של אנרגיה לצורך כרייה ואבטחת הרשת. חוות שרתים ענקיות, שפועלות לעיתים במדינות עם ייצור חשמל מזהם, צורכות כמויות חשמל שמגיעות לרמות שמקבילות לצריכה של מדינות שלמות. לפי הערכות עדכניות, רשת ביטקוין לבדה צורכת יותר חשמל מאשר מדינות כמו פינלנד או צ'ילה.

נושא צריכת האנרגיה של ביטקוין זכה בשנים האחרונות לסיקור תקשורתי נרחב. הוא עלה לכותרות לא רק בזכות נתונים סביבתיים מטרידים, אלא גם עקב קמפיינים ציבוריים, תביעות של רגולטורים, ולחץ גובר מצד גופי השקעה מוסדיים שמבקשים לצמצם את טביעת הרגל הפחמנית של נכסיהם. במקביל, קובעי מדיניות בכמה מדינות – בעיקר באירופה – החלו לדון באפשרות לאסור או להגביל כרייה מזהמת.

מעמדו של ביטקוין כנכס דיגיטלי חדשני נבחן מחדש דרך עדשת הקיימות. בעיני רבים, הפער שבין מהפכה טכנולוגית לבין משבר אקלימי הולך ונסגר. במצב כזה, עולה השאלה האם מודעות סביבתית אכן מצליחה להשפיע גם על החלטות כלכליות – ובעיקר: האם היא יכולה לשנות את דפוסי ההשקעה של הציבור.

מה גילו החוקרים? אידיאולוגיה ירוקה משפיעה – אבל לא כפי שחשבתם

המחקר מצא הבחנה ברורה בין העמדות של משקיעים כלפי קריפטו לבין כוונות ההשקעה שלהם בפועל. מצד אחד, נמצא שעמדות סביבתיות – כמו דאגה לאקלים או אידיאולוגיה ירוקה – משפיעות על הדרך שבה אנשים תופסים את המטבעות עצמם. אנשים עם ערכים סביבתיים נוטים לתפוס מטבעות כמו ביטקוין כבעייתיים סביבתית, ולהביע העדפה עקרונית למטבעות ירוקים יותר – כלומר כאלה שצריכת האנרגיה שלהם נמוכה, כמו אתריום לאחר המעבר למנגנון Proof of Stake (PoS).

אולם מצד שני, כשבודקים את הבחירה להשקיע בפועל, הקשר הזה נעלם. החוקרים לא מצאו קשר מובהק בין אידיאולוגיה סביבתית לבין כוונות רכישה ממשיות של מטבעות קריפטוגרפיים. כלומר, למרות שמשקיעים "ירוקים" רואים בביטקוין מטבע מזיק – זה לא בהכרח אומר שהם יימנעו מלהשקיע בו, ולא בהכרח יעדיפו להשקיע במטבעות ירוקים יותר. מה שקובע את ההחלטה בסופו של דבר הוא הרווח הצפוי: מטבעות שנתפסים כרווחיים יותר – כמו ביטקוין או אתריום – עדיין מקבלים עדיפות, גם בקרב מי שמחזיקים בעמדות סביבתיות.

באופן דומה, המטבעות מבוססי PoS אמנם זוכים לדירוג סביבתי גבוה יותר מצד הנסקרים, אך השיקול הסביבתי לבדו אינו מספיק כדי להניע להשקעה בהם. רק כאשר המטבע נתפס גם כ"ירוק" וגם כרווחי – מתגבשת כוונת השקעה ברורה. המשמעות: קיימות סביבתית היא שיקול חשוב, אך לא דומיננטי – והוא מתפקד בעיקר כתוספת או סינון, ולא ככוח מכריע בהחלטה.

עם זאת, החוקרים לא בדקו אינטראקציות בין משתנים, ולא בחנו תת-קבוצות באוכלוסייה, אלא בחנו את הקשרים בין המשתנים רק במדגם בכללותו. משמעות הדבר היא שבהחלט ייתכן שכאשר מדובר באנשים עם מודעות סביבתית גבוהה במיוחד, או כאלה שמבינים לעומק את ההבדלים בין PoW ו־PoS, השפעת השיקול הסביבתי על ההשקעה דווקא כן קיימת – אבל זה לא נבדק במסגרת הנוכחית. מדובר בכיוון מחקרי חשוב להמשך, שיכול להבהיר האם קיימת "קבוצת מיעוט ירוקה" שמתנהגת אחרת מהשוק הרחב.

PoS, אתריום ומיתוג ירוק: האם זה באמת משנה?

בעיני רבים, אחת הרפורמות הסביבתיות הבולטות בעולם הקריפטו הייתה המעבר של אתריום ממנגנון כרייה בסגנון Proof of Work (PoW) למנגנון Proof of Stake (PoS), במהלך שנקרא The Merge והושלם בספטמבר 2022. במקום לאמת עסקאות באמצעות כוח מחשוב עצום וצריכת אנרגיה גבוהה – כפי שנעשה בביטקוין – אתריום עבר למודל שבו משתתפים "מהמרים" על אמינות העסקאות על סמך כמות המטבעות שברשותם, תהליך שדורש פי אלפים פחות אנרגיה.

המטרה הסביבתית הייתה ברורה, והמעבר זכה לסיקור תקשורתי נרחב – כולל הצהרות מצד קרנות השקעה ומנהלי נכסים שהחלו לראות באתריום אופציה "ירוקה יותר". אך האם מיתוג סביבתי כזה באמת משנה עבור המשקיע הממוצע?

על פי המחקר, בקרב משקיעים פרטיים – לא בהכרח. נכון, המשיבים אכן זיהו את היתרון הסביבתי של אתריום לאחר המעבר ל־PoS, והדירוגים של קיימות סביבתית היו גבוהים יותר ממטבעות מבוססי PoW. אבל כאשר נשאלו על כוונות השקעה ממשיות – היתרון הזה לא תורגם להעדפה בפועל. הרווחיות הנתפסת של המטבע נותרה השיקול המרכזי. אתריום כן מוערך יותר מבחינה סביבתית, אך זה לא מספיק כדי לשנות את התנהגות ההשקעה, כל עוד לא מצופה ממנו להניב תשואה גבוהה יותר.

עם זאת, התמונה משתנה כאשר בוחנים שחקנים מוסדיים. חברות ציבוריות, קרנות השקעה ומוסדות פיננסיים פועלים לא רק מתוך רצון לרווח – אלא גם מתוך שיקולים תדמיתיים, רגולטוריים ואסטרטגיים. מוסדות אלה כפופים לאינדיקטורים של ESG (סביבה, חברה וממשל תאגידי), לחשיפה תקשורתית וללחץ מצד בעלי מניות. לכן, עבורם, השקעה במטבע שנחשב ל"נקי יותר" או בעל פרופיל סביבתי חיובי – עשויה לשמש כלי למיתוג חיובי, לעמידה ביעדי קיימות, או אפילו להימנע מהביקורת הציבורית שמופנית כלפי מטבעות מזהמים. זה מסביר מדוע שחקנים מוסדיים מביעים לעיתים עניין רב יותר במטבעות PoS – גם אם לא בהכרח מתוך אידיאולוגיה.

לסיכום, המעבר של אתריום ל־PoS תרם רבות לדימוי הסביבתי שלו – אך ההשפעה של שינוי זה שונה לפי סוג המשקיע: בקרב משקיעים קטנים הוא כמעט ולא משפיע על החלטות רכישה בפועל, בעוד שבקרב שחקנים גדולים – הוא יכול להוות שיקול משמעותי באסטרטגיית ההשקעה.

השקעות, ערכים ותחושת שליטה: מה באמת מניע את הבחירה?

אחד ההיבטים המרתקים שעליהם עמד המחקר הוא הפער שבין עמדות ערכיות מוצהרות לבין התנהגות כלכלית בפועל. כלומר, גם כאשר נשאלים מביעים תמיכה בערכים סביבתיים, הדבר לא בהכרח מתורגם להעדפות השקעה – במיוחד כשמדובר במטבעות מבוזרים. במילים אחרות, האתוס הירוק לא תמיד מצליח לגבור על השיקולים הכלכליים.

החוקרים בחנו שורה של משתנים פסיכולוגיים שיכולים להסביר מדוע. תחושת מסוגלות סביבתית – כלומר, עד כמה האדם מרגיש שיש בכוחו להשפיע על סוגיות סביבתיות דרך צרכנות או השקעה – נמצאה כמנבא חשוב לעמדות כלפי מטבעות מזהמים. אנשים שחשו שהם יכולים להשפיע נטו לראות את הביטקוין באור שלילי יותר מבחינה אקולוגית. אולם גם בקרב קבוצה זו, כאשר נשאלו האם ישקלו לוותר על רווח פוטנציאלי לטובת השקעה במטבע "ירוק" יותר – כמו אתריום – התשובות היו מעורבות, ולעיתים אף שליליות.

המחקר גם הצביע על הבדלים בין קבוצות שונות. לדוגמה, נשים נטו להביע עמדות סביבתיות מובהקות יותר מגברים, אך לא בהכרח דיווחו על כוונות רכישה שונות. צעירים נטו להעדיף מטבעות "נקיים" יותר ברמת הרטוריקה, אך רמת ההבנה הטכנולוגית לגבי PoW מול PoS לא הייתה תמיד גבוהה – מה שמסביר חלק מהפער שבין עמדות להתנהגות. מבחינה אידיאולוגית, אנשים המזדהים עם עמדות שמאל נטו להתייחס להשפעה הסביבתית כחלק משמעותי יותר מהשיקולים הכלליים שלהם.

אידיאולוגיה פוגשת טכנולוגיה – אבל זו לא תמיד אהבה ממבט ראשון

מה שמצטייר מתוך המחקר הוא תמונה מורכבת: גם כאשר קיימת מודעות סביבתית ורצון תיאורטי להשקיע באחריות, המשקיעים לא ממהרים לוותר על תשואה פוטנציאלית. הקריפטו, בהיותו מרחב חדשני אך ספקולטיבי, מציב בפני המשקיע הדילמה הישנה – אידיאולוגיה או רווח.

האם השוק יתאים את עצמו ויבנה מנגנונים שיחזקו את הקשר בין קיימות לרווחיות? או שמא הציבור פשוט יתרגל להדחיק את ההשפעה הסביבתית של הבחירות הפיננסיות שלו, כפי שקרה לא אחת גם בתחומים אחרים? התשובות עדיין לא ברורות – אך ברור שהמתח הזה לא צפוי להיעלם בזמן הקרוב.